רישום חוויותינו במוח.

 

 

שנת החיים הראשונה לחיינו מסתברת כשנה החשובה ביותר בהתפתחות המוח. בשנה הזאת המוח גדל פי 2 . הוא עובר שינויים מפליגים, יש גדילה מהירה של תאים ומוות גדול של תאים,  ישנו "גיזום" של חלקים וצמיחה של חלקים אחרים,המוח גדל, מצטמצם ומתעצם לפי החוויות המצטברות.  (למשל, תינוקות בני 4 חדשים מבחינים בין פרצופים שונים של קופי מקוק קטנים. מאחר ופונקציה זאת אינה משמעותית ואינה חזרתית בחייו של הפעוט, אזור זה במוח נמחק.)

עיקר הצמיחה בשנה זו הינה באונה הימנית של המוח האחראית למערכת הרגשית,בעוד האונה השמאלית אחראית יותר על המערכת החשיבתית. האונה הימנית מתפתחת כתוצאה מאינטראקציות  בין האם( או האב ) והתינוק. זו אינה התקשרות של שפה, אלא של מבטים,צלילים,מגע, היענות והתאמה לצרכי התינוק,התקשרות של "הזנה רגשית".קשר בטוח, עקבי ומספק תורם ליכולת לוויסות ולעיבוד הרגשות של הילד, רגשות כמו שמחה,סיפוק מחד ,בושה, פחד וכעס מאידך. האם מהווה "מיכל" המעבד את חוויות הילד ומחזירה לו אותן באופן שיוכל לשאת אותן. כל זה "נרשם" במוח ובהתאם לחוויות המצטברות ישנה ,כאמור, הצמיחה מחד והרס אזורים שאינם בשימוש מאידך.

כדי שזה יקרה מתרחשת ,בעצם, תקשורת בין האונה הימנית של התינוק לאונה הימנית של ההורה. כלומר, אליבא דה פרויד, הלא מודע של התינוק נפגש עם לא מודע של ההורה. תחילה טען פרויד שעצם העלאת תכנים מודחקים מהלא מודע למודע יגרום להבראה ,אך עם הזמן מתחוור והולך שהשנוי מתרחש כתוצאה מהחוויה החדשה שמתרחשת בטיפול.

אמנם, בשנה הראשונה צמיחת המוח מואצת,אולם יש לזכור כי במהלך כל חיינו התהליך הזה נמשך. יותר ויותר מחקרים מראים עד כמה המוח הוא פלסטי , חוויות נרשמות ומשנות אותו לאורך כל חיינו. זה גם מה שבעצם מתרחש בטיפול. האדם הסובל ,המתקשה להתמודד,עובר מחדש יחד עם המטפל חוויה מתקנת והחוויות המשותפות של המטפל והמטופל יוצרים הקשרים חדשים וביטוי של מרכיבים חדשים ומיטיבים במוח.