מהלקאה עצמית לחמלה עצמית או אהבה עצמית או דיבור עצמי יפה.

על מה מדובר?

אנסה להיות ספציפי. ואכתוב בהקשרנו. אורח חיים יותר בריא. זה מורכב כאמור מלאכול בריא, לעשות פעילות גופנית, ועוד דברים כמו הפחתת מתחים, לישון ולנוח טוב ומספיק, שמש, אהבה ועוד ועוד.

אם כן, מתי עשויה להופיע הלקאה עצמית בהקשר זה?

כאשר למשל אדם מנסה להוריד מזון מזיק מהתפריט, אך מוצא את עצמו, אוכל ממנו, הוא עשוי לחשוב לעצמו: "אני חוטא", "אני הורס את עצמי", "אין לי כח רצון", "כלום לא יעזור לי", "אני אשאר תמיד שמנה", "אני אפס", "אתה אפס", את איומה" וכו'.

מאיפה זה מגיע? למה אנחנו אומרים לעצמנו דברים כל כך רעים? למה אנחנו מלקים את עצמנו?

סברה אחת היא שאנחנו לא אוהבים את עצמנו מספיק.  אפילו למרות שאנחנו חושבים שכן, עדיין, לא אוהבים מספיק את עצמנו.

שאגב, זה קורה, אולי, כי לא חווינו או אנחנו לא חווים מספיק אהבה מאחרים ולכן באותה מידה אנחנו אוהבים את עצמנו: לא מספיק.

ועוד אגב, מידת האהבה העצמית לא צריכה להיות תלויה במידת האהבה מאחרים.

סברה נוספת היא, שאלו קולות ששמענו מפי אחרים במהלך חיינו ואיכשהו אימצנו אותם, האמנו בהם, והם הפכו לחלק מאיתנו. הקולות האלה, המלקים.

האם זה תורם לנו? או שאולי זה מזיק?

יש סברה, שהדיבור העצמי הלא יפה הזה, ההלקאה הזאת, מחזקים את ההתמכרות לאוכל המזיק. מזין את הדרמה סביב ההתמכרות. מחזק את ארוע הנפילה שחוזר על עצמו, שמתחיל מכח פנימי שמושך אותנו לאוכל המזיק, ההזדהות וההתמסרות לכח הזה, השימוש בחומרים, ואז ההלקאה העצמית, רגשי האשמה וכו'.

ואז, נוצר פה איזה אישיו, איזה סיפור טעון שממלא את חיי הנפש. ולכן, יש לו חיים ומידי פעם הוא רוצה לחיות. הוא נכנס לחיינו וממלא מקומות שיכולים להתמלא על ידי חיים, אחרים (בריאים ולא מזיקים).

מה עושים אז (כדי לפתור את הבעיה הזאת)?

ראשית, סולחים לעצמנו.

גם בזמן אמת. גם בזמן הנפילה.

אפשר להשתמש במנטרה: "אני אוהב את עצמי, אני סולח לעצמי, אני מקבל את עצמי".

המאמר הזה, מטרתו ראשית, ליצור בנו מודעות לקולות ההלקאה העצמית.

עשינו משהו "רע". מיד קופצת לראש אמירה שעשינו משהו "רע", שאנחנו "רעים ולא יוצלחים".

אז הדבר הראשון הוא מודעות: "וואלה, הנה הלקאה עצמית".

השלב הבא הוא: להחליף את מחשבת ההלקאה העצמית, במחשבה אחרת, כמו המנטרה שצוינה לעיל.

"אני סולח לעצמי, אני אוהבת את עצמי, אני מקבלת את עצמי". " הכל בסדר".

ומה הלאה? אז סלחנו לעצמנו על זה שאכלנו קרמבו ועוגת שוקולד ופיצה...

איך מונעים את אכילת הפיצה, הקרמבו ושאר מזונות מזיקים?

אנחנו עדיין משמינים מזה!

אז ככה,

קודם כל מטרת המאמר היא למנוע את ההלקאה העצמית. נראה, שההלקאה העצמית, לא תורמת לריפוי, אלא, תורמת להתמכרות. ראשית, תזהו את ההלקאה העצמית אצלכם, שנית, תחליפו אותה בסליחה עצמית, בקבלה עצמית, בדיבור עצמי יפה.

ושלישית, איך מונעים שימוש בחומרים מזיקים? זה לגמרי מאמר בפני עצמו.

בגדול, התשובה היא טיפוח אהבה עצמית.

שאלו את עצמכם : כיצד אוכל לטפח אהבה עצמית?