כבר לא קונה רק נעליים

אני משתפת אתכם בחוויות שלי. את החוויה הבאה שהשאירה בי תחושה נעימה רציתי לשתף אתכם גם. 

עד התקופה של לפני המסע היה אפשר להיכנס לחדר הפרטי שלי ולמצוא כמויות של זוגות נעליים. מדוע נעליים? בואו אספר לכם.

כשמנה כשהייתי מתכננת כמטרה ״היום אני הולכת לקנות חולצה או מכנס״. הייתי נכנסת לתא המדידה במטרה למדוד זה היה תמיד צמוד ומעייף. בדרך כלל לא מצאתי בגד למידותי ואם כבר היה אז לא הצלחתי להתחבר זה לא היה צעיר כל כך. 

סביר להניח שאולי יהיו מכם שיזדהו איתי ויבינו על מה אני מדברת. ואם לא בואו תיכנסו איתי לתא המדידה: אני עומדת בתא המדידה הצפוף והקטן, תולה את החולצה שאני רוצה למדוד. אני מכניסה את הראש בצווארון החולצה ומנסה להכניס את הידיים בשרוולים. זה קצת קשה לי אני מתאמצת. אני מזעיקה את המוכרת כשאני מתנשפת ״את יכולה לעזור לי בבקשה״. אני מנסה בכוח להכניס את היד היא מושכת את השרוול ומבקשת ממני תכניסי. החולצה מתגלגלת בגב אני מבקשת ממנה למשוך. החולצה התיישבה על הגוף צמודה ולחוצת חולצה במידה 5. אני עם פנים אדומות, חם לי, קצרת סבלנות, כמה שוונצים בשיער ממאמץ ויוצאת אל המראה. 

מסתכלת במראה וכל שאני רואה זו חולצה צמודה שלא יושבת יפה. לא רוצה להיראות כקריקטורה. אותו רגע של חווית הקנייה מסתיימת באי קליעה למטרה או במילים אחרות תחושת תבוסה. שוב יצאתי מהחנות רק עם שוונצים בשיער ובלי חולצה חדשה. 

משם אני יוצאת לחפש נחמה או את המסעדה הקרובה ובדרך כלל גם קונה זוג נעליים כדי לפצות על התבוסה התחושה של הנה קניתי. 

בתקופה האחרונה אני כבר לא קונה רק נעליים. אני קונה בגדים. יש חוויה מרעננת בלמדוד בגדים בקלילות מהמידות שלי כיום. כנראה שאני מתקרבת לטווחי הנורמה בחברה. אני מקובלת כבר בחנויות הבגדים ואפילו משלמת מחירים יפים של עגלות מלאות. 

אתמול כשנכנסתי לחנויות הבגדים אספתי עוד ועוד בגדים חדשים לארון שלי. הייתה תחושה של אוורור לנפש כאילו אני מתהלכת לי באוויר נקי וצחור. 

החיוך נמרח לי על המראה חזרתי מיד לקחת אותו איתי. והתחושה הייתה של התחדשות. 

מתחדשת...