במהלך הכנס הגדול לטרשת נפוצה, ה- ECTRIMS 2017, דנו גם בנושאים מיוחדים סביבם התקבצו תגליות חדשות. כך היה השנה סביב נושא הטרשת הנפוצה השפירה.

נהוג לציין שמתוך מהלכי הטרשת הנפוצה הידועים בין 10%-15% יחוו טרשת נפוצה שפירה, כלומר מהלך מחלה שבו גם לאחר 15 שנה יהיו המטופלים ללא פגיעה נוירולוגית או פגיעה קלה בלבד (EDSS נמוך מ- 3).

האבחנה (שיכולה להינתן רק בדיעבד) נמצאת תחת מחלוקת מכיוון שהקריטריון העיקרי שבודק האם המחלה היא שפירה הוא יכולת ההליכה. בעוד שמחלת הטרשת הנפוצה פוגעת במערכת העצבים המרכזית שאחראית על רובם המוחלט של התפקודים בגוף, רבים טוענים שלא נכון לבחון מהלך לפי קריטריון מרכזי אחד ועל כך דנו ביום הראשון של כנס ה- ECTRIMS.

בכנס הוצג מחקר שנערך בבריטניה שעקב אחר אנשים עם טרשת נפוצה שפירה שהיוו 13% מכלל מטופלי הטרשת הנפוצה במדגם. תוצאות המחקר הראו כי בעוד שהקבוצה שמרה על יכולת ההליכה שלה, כאשר נבחנו תחומים כגון: קוגניציה, עייפות, מצב רוח, יכולת ראייה, בעיות בשלפוחית השתן ותפקוד הגפיים, מצאו כי רק 1 מתוך 4 שהוגדרו כבעלי טרשת נפוצה שפירה נמצאו תקינים בכל התחומים. מסקנת החוקרים הייתה שישנם מקרים שבהם אנשים עם אבחנה של טרשת נפוצה נותרים לאורך שנים ללא סימפטומים או פגיעה משמעותית, אך מספרם נמוך בהרבה ממה שנטען בהתחלה. להערכתם אחוז האנשים עם טרשת נפוצה להם מתאימה ההגדרה של מחלה שפירה הוא 4% בלבד.

מחקר דומה נערך גם באיטליה. במחקר האיטלקי בחנו יכולות קוגניטיביות בקרב אנשים שהוגדרו כבעלי טרשת נפוצה שפירה. בעוד שלכל קבוצת הנבדקים הייתה יכולת הליכה תקינה, כ- 1 מתוך 3 (31.8%) נבדקים נמצאו כבעלי פגיעה קוגניטיבית באחד התחומים שנבחנו, ברמה אשר פוגעת ביכולותיהם לתפקד בחיי היום יום.

לעומתם בארה"ב מדווחים על תוצאות מפתיעות באשר לשכיחות טרשת נפוצה שפירה באזורם. המחקר בחן מטופלים לאחר 20 שנות מחלה ומצא ש 31.3% מהם מתאימים להגדרה של טרשת נפוצה שפירה, על אף שנות המחלה הרבות והממצאים במחקרים אחרים. הנבדקים שנמצאו עם טרשת נפוצה שפירה היו צעירים בגיל האבחנה ולכל אורך השנים לקחו תרופות לטרשת נפוצה. החוקרים מעריכים כי השימוש בתרופות לאורך השנים הרבות הוא זה ששמר עליהם מפני התדרדרות.

עדיין ישנן מחלוקות, גם בהיבט המחקרי, אך מתוכן יש להוציא כמה מסקנות חשובות מאוד, לנוירולוגים והמטופלים כאחד. ראשית, כדי לעמוד על התפתחות והתקדמות המחלה יש צורך בהערכה מקיפה ואין ההתמקדות בבדיקת ההליכה מספיקה. לכן חשוב המעקב התדיר אצל הנוירולוג, לדווח ולבחון כל שינוי שחל אצל המטופל ולהוסיף דגש לנושאים שלעיתים מוזנחים כמו יכולות קוגניטיביות, מצב רוח, מוטוריקה עדינה, תפקוד מיני ועוד. במקרים אלו חשוב המעקב והדיווח של המטופלים או אלו לצידם (ה- caregiver), כי על אף מקצועיות ומיומנות הנוירולוג, עדיין ישנה מגבלה לעומק הבדיקה המתאפשרת בביקורת שיגרתית שנמשכת 15 דקות.

הדבר השני, הוא המחקר האמריקאי שמציג אופטימיות לגבי שכיחות הטרשת הנפוצה השפירה, אך לצידה את הצורך בתחילת טיפול תרופתי מוקדם ככל שניתן כדי להגדיל את הסיכוי להאטת התקדמות המחלה. מחקר זה תומך ומאושש מחקרים נוספים המציגים עד כמה חשובה ההתחלה הומקדמת של הטיפול התרופתי.