מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמוניבלוגיםמסע לאמתבין תקווה לאכזבה

מאת DORON
10/12/17 11:43
612 צפיות

 

 

בשעות שחושבים צלול, ללא החרדה והדיכאון, אנחנו עצמנו לא מבינים מה ולמה צרור המחשבות המסחרר לא עוזב אותנו שאנו נמצאים בעומק החרדה, או בעומק הדיכאון.

מקווים שזהו, הבראנו ויותר לא נרגיש כמו שהרגשנו, איזו עצובה התקווה הזו, התקווה להשתחרר מעצמך, ואז זה מכה שוב, החרדה והדיכאון, אנחנו לא מצליחים לזכור כיצד הרגשנו שהתקווה הייתה בליבנו, לפעמים שעות או יום קודם.

אנחנו סוג של תקלה בייצור, נפש מקולקלת ונשמה אבודה, גוף שתוקף את עצמו ומלחמה בעצמך, הנתונים לא לטובתנו, ברור לנו שגם אם ננצח בקרב כבר הפסדנו במלחמה.

תגובות

כבקשתכם
10/12/17 17:05

מתי תבין שאתה לוקה בחרדה ודיכאון בגלל שאתה רוצה ללקות בהם? התחלת לקרוא את הספר שרשמתי לך? אתה יכול לבחור. לבחור. לבחור מה לחשוב, איך לחשוב, מתי לחשוב, איך להתנהג, אם להגיב או לא להגיב. בעלי החיים לא יכולים. בני האדם יכולים. אינך משתמש בזכות הזו שניתנה לך, ובמקום זה ממשיך לכתוב את אותן שטויות בווריאציות שונות במשך שנים, ומאמין בממשותן. אתה יוצר את המציאות שאתה חי בה. מה שאתה חושב עליו, אתה נהפך אליו. כל עוד תמשיך לתת תוקף לרעיונות האלה בעצם כתיבתם והאמונה בהם, המציאות שלך תעוצב על ידם. המטפלים שלך לא רוצים שתבריא. הם אוהבים שמגיעים אליהם לטיפולים, זה מחמיא להם, מבסס את מעמדם, מכלכל אותם. תמשיך לשחק את תפקיד הקורבן שהולך לטיפולים ומבקש גלגלי הצלה, ותישאר כזה. המחלה הזאת היא רק הרגל שבנוי על זיכרון, התמכרות. המחשבות באות ואתה נסחף ונע יחד איתן. אתה נגמל מההתמכרות על ידי כך שאתה מבין שאינך המחשבות שלך!

DORON
DORON