מקום חדש אווירה חדשה...

ובכל זאת אני מפחד.

אני מפחד שתצחקו על זה שאני רובוטי. שאני לא כמוכם חייכן וזורם, למרות שאני משתדל להיות כזה. שאני מתקשה להסתכל לכם בעיניים ומתקשה לבטוח בכם, אבל משתדל. לא כי יש לי משהו נגדכם, אני לא מכיר אתכם בכלל. פשוט, כל פעם שבטחתי באנשים התאכזבתי... לא מזמן יצאתי עם מישהי, נתתי לה את הלב שלי, סיפרתי לה הכל עליי. היא נתנה לי את ההרגשה שאני כל העולם שלה, ואז רמסה אותי. תבינו שזה לא אתם, זאת היא: אני פשוט לא יכול לבטוח באנשים. אני יכול לתת פרטים יבשים כמו מה המספר טלפון שלי או באיזה רחוב אני גר, אבל אין מצב שאני אספר לכם דברים אישיים או טראומות מהעבר. אני מפחד שאני לא אהיה מהיר מספיק או טוב מספיק, אני מפחד לא להיות זמין מספיק למרות שממש בא לי להיות שם איתכם חלק. בא לי להרגיש שאני חלק, בא לי לתת מעצמי את מה שאני יכול ולקבל בחזרה חברים. בא לי להשתנות ולהיות מישהו אחר, לצאת למסיבות ולאירועים כמו שאתם מסוגלים לעשות, להיראות כמוכם, להתנהג כמוכם. לא להיות אני בכלל. כשאני אני אף אחד לא רוצה להיות איתי, אף אחד לא אוהב אותי. כשאני אחרים, כולם מתים עליי. הצלחתי כבר יותר מפעם אחת לשים מסיכה, אני מת שגם הפעם זה יצליח.

אני מפחד שלא תחליפו אותי. לכל אחד יש מחליף, אני יודע, גם לכם. גם אתם לא שם לנצח, גם אני לא, ואם לא יפטרו אותי אז כנראה מתישהו אמות או אתפטר מעצמי בגלל החולשה והפחד להמשיך להיות חלק ממשהו. אבל מיוזמתכם, אל תחליפו אותי. באמת שאני יכול להיות טוב ומגניב, רק צריך קצת לתקן את כל הפגמים שיש בי. אני מפחד לפשל. אני מפחד להביך ולעשות טעויות. אני מפחד להיראות מוזר.

אני מפחד להמשיך את מה שהתחלתי. תנו לי לשם שינוי להרגיש שאני לא נטל על אנשים. תנו לי לא לרצות לחזור הביתה עם מחשבות על איך שבא לי למות כי גם כאן אף אחד לא סובל אותי. מבטיח לכם שמתישהו אני אוכל להיות לגמרי גלוי איתכם... מתישהו.