4

כמו שכתבתי בעבר, טרשת נפוצה לא הייתה ולא תהיה מרכז החיים שלי. היא רק רק עוד נדבך נוסף, זה הכל. אומרים שהחיים חולפים על פניך רגע לפני שאתה חותם על טופס הטיולים של החיים. אז אני דואגת לכך, שהסרט שלי יהיה לפחות שווה...   ;  )

הילדים שלי הפנימו. הגדולים כבר מזמן גרים מחוץ לבית. ארוחות ערב שבת הן מסורת אצלנו וכמעט תמיד אנחנו ביחד (להוציא אשפוזים/מילואים/כוח עליון ושות'), ואנחנו מקפידים על הביחד המשפחתי. אתמול #2 ברשימת יורשי העצר החליט שהיום כולנו אצלו. למה? בלי סיבה. זה לא שאנחנו מתראים/מדברים טלפונית/מתכתבים אחת ל.. הם מקפידים לחפור לי, אני להם, אח לאחיו/אחותו ולהיפך על בסיס יומי, לפעמים שעתי....

אין יום שבו אני לא מודה, מדי בוקר איך שאני מתעוררת, על הילדים הנפלאים שלי, על אימי, שתחיה ותזכה לחיים טובים וארוכים,על החברים/ות, על החיים שלי. 

זכיתי.