אם יש סוג אחד  של אנשים שמקפיץ לי את ה 3cc של דם יווני למוח אלו האנשים עם התגובות ה"אלו" ששומעים שיש לי טרשת נפוצה.

"תהיי בריאה" - כפרעעעעע, מתי פעם אחרונה ראית חולה שרצה 2 ק"מ כל בוקר? (אינטרוואלים עד שאגיע ל4 ק"מ). 

"החלמה מהירה" - נצ'מה, נכון לעכשיו זו מחלה חשוכת מרפא. אבל מבטיחה להיות הראשונה שתחלים ממנה.

"יואוווווו! לא רואים עלייך!" - שנייה, ממתק, אני רק אסיט את השיער ותראי את הקרניים מבצבצות. 

"איך את מסתדרת?" - בוווול כמו שהסתדרתי עד היום, כפרעליך, לא מתאמצת יותר ולא פחות. 

כך למדתי שישנם שני סוגים של אנשים: 

אלו שמעריכים סרקאזם טוב, והדיוטות.

ועוד לא פתחתי על אלו שמביטים בך כאילו נותרו לך יומיים לחיות! עבורם שמור אצלי מבט מיוחד של "ייפי קא ייאיי, ס_קרס!"

וכך אני משכללת את שפת הסרקאזם שלי. למען האמת, הגעתי לכזו רמה קולחת שלפעמים אני עצמי לא סגורה אם אני רצינית או סרקסטית. אני מסוגלת לשלוח אנשים לכל הרוחות בצורה כזאת שהם יצפו לתחילת המסע! 

אני יודעת שהם מתכוונים לטוב, והאיחולים נובעים מאכפתיות, אבל באימש'כם! אתם רואים/שומעים/קוראים מי עומדת מולכם. תעשו 1+1! 

ובנימה של וואלה-אין-לי-מושג-איך-לתייג-אותה זו...

פוווווורים שמח!!!