יום שישי עמד בסימן גאווה. 

לצעירת השבט זו הפעם השנייה שהיא משתתפת, יחד עם תלמידי התיכון החברתי, במצעד. 

"את באה איתי, נכון?" ספק שאלה ספק הציבה עובדה. 

"אני אסיע אותך לשם, אבל אני לא בטוחה שאעמוד בזה." עניתי בזהירות. 

ממילא לא יהיה מקום חנייה, חשבתי לעצמי. 

איך שהגענו התפנה מקום חנייה מרחק מטרים ספורים מתחילת המסלול. 

יצאנו מהרכב. המון ססגוני הציף את שדרות מוריה. טיילנו בין הדוכנים, נהנות מהשירים שבקעו מהרמקולים.

סטיקרים ושלטים נדחפו לידינו. עד מהרה מצאנו את עצמנו בתוך קהל של מאות בני נוער, חניכי תנועות נוער וסתם תושבי העיר. בעיקרון, אני לא ממש עפה על תרבות ההמונים, בטח לא כשהטמפרטורה עומדת על 30°c, אבל הפעם זה היה שונה.

וייבים חיוביים, חיוכים והמון אהבה. מבלי משים מצאתי את עצמי זורמת, ביחד עם עוד אלפי אנשים, על ציר מוריה.

לא יכולתי שלא לחשוב על מה היה קורה ‏לו היה מתקיים מצעד גאווה ראשון לפני 200 שנה, כנראה הפוסט הזה לא היה רואה אור ואוצר התרבות והמדע שלנו היה עשיר יותר ללא ספק. 

בשנת 1895 הורשע אוסקר ווויילד, מחברו של הספר "תמונתו של דוריאן גריי" ב"מעשה לסדום והפקרות רבתי" ונכנס לכלא לשנתיים. באותה תקופה המונח "הומוסקסואליות" ‏לא היה קיים. במקום זאת החוק הפלילי הגדיר את זה במילים מכובסות: "הפקרות רבתי"/ "מעשי סדום בהסכמה". קודם להרשעתו של וויילד יזם חבר הפרלמנט הנרי ד. לאבושר תיקון לקודקס המשפטי ובו הכניס לתוקף "התנערות גורפת המאפשרות קיום יחסי-מין בין בני אותו המגדר".

‏אנקדוטה מעניינת: אותו לאבושר נחשב כחברו הטוב של אוסקר וויילד. 

"תיקון לאבושר" עצמו בוטל ע"י הפרלמנט הבריטי רק בשנת בשנת 1989, אז הוזכרה לראשונה המילה 'הומוסקסואליות' ועדיין – היא הוגדרה כסטייה מינית וכעבירה על החוק הפלילי. ‏רק בחודש מרץ 2014 (!!!) בוטל סעיף זה ע"י המלכה אליזבת. 

מעט על "תמונתו של דוריאן גריי": 

הספר החשוב הזה הוצא לאור ב-1891. באותה התקופה הוא נחשב למסוכן, וולגרי ולא מוסרי ושימש כהוכחה ל"חוסר צניעות רבתי" במשפטים כנגד אוסקר ויילד, שהביאו בסופו של דבר למאסרו ולהגלייתו. ‏בד בבד, "תמונתו של דוריאן גריי" ביססה את מעמדו של ויילד כאחד ממייצגיה החשובים של "התנועה האסתטית" שחרטה על דגלה את הסיסמה "אמנות לשם אמנות", ויחד עם גיבורה הפכה ליצירה קלאסית.

הספר היווה ביקורת נוקבת על יחסה של החברה לחיצוניות יפה, וההשפעה ההרסנית של אותו היחס ‏לאינדיבידואל עצמו המקוטלג תחת אותה כותרת, אליה נכנס בעל כורחו. אותו אינדיבידואל היה מחויב לשמור על המסיכה החיצונית גם אם לא ראה בעצמו כאחד מהעדר. וכך כתב הסופר: 

‏"קיימת סכנת נפש בכל הצטיינות גופנית או שכלית....מוטב לא להיות שונה מאחרים. למכוערים ולשוטים ניתן הטוב שבעולם הזה. הם יכולים לשבת בשקט ולצפות במחזה. אם אינם מכירים את הניצחון, לפחות אין להם חלק גם בתבוסה. ‏הם חיים כפי שהיה על כולנו לחיות, בלי הפרעה, בלי התרגשות, בלי דאגה. הם אינם מחריבים את האחרים, ואינם נחרבים בידיים זרות."

~אוסקר ויילד~ מתוך "תמונתו של דוריאן גריי"

אוסקר וויילד היה בחברה טובה.

טיורינג, היה מתמטיקאי גאון ואבי העולם הממוחשב ‏בו אנו חיים כיום. אותו גאון הביא, במלחה"ע ה2, לפענוח מסתרי מכונת הצפנים הגרמנית ("אניגמה"), למרות השגיו המדהימים וובשיא תהילתו, אותו מדען גאון הואשם והורשע ב"הפקרות רבתי".

הוא הוכרח לעבור טיפולי סירוס כימיים ועקב תופעות הלוואי של טיפולים אלה, התאבד ע"י אכילת תפוח מורעל בציאניד.

‏עכשיו תארו לעצמכם איך נראה היה עולמנו לו היו מזעזעים את יסודותיו מוקדם יותר, לו קבלת האחר הייתה רווחת יותר.

‎ סופ"ש של גאווה כפול 2:

מצעד הגאווה וגאווה על זה שעמדתי במשימה שהוצבה לי. 

הצעירה פגשה את חבריה וחברותיה ואני פרשתי עייפה אך קציצה.... מרוצה! 

שיהיה סופ"ש מקסים! 

3>  3>  3>