המוווווןןןןן זמן לא הייתי כאן, כי זרמו מים בירדן וזה. מפה לשם, לרגל הענקת המנדט להקמת ממשלה לבני גנץ, החלטתי להעלות פוסט, שאולי יוכל לסייע לכל אלה, הזועקים חמס וחוששים מפני ממשלה מעורבת: 

חיפה. עיר מעורבת מאז ימי השלטון העותמאני. יש לנו תחב"צ בשבת, מצומצמת אמנם, כי העיר משרתת את כל המגזרים. מצד שני, תחב"צ לא תעבור בשכונות החרדיות כמו רמת ויז'ניץ, למשל. מרכזי הקניות הגדולים אצלנו פתוחים בשבתות. 

אז איך יכול להיות דו קיום?

לשם כך נחוצים אנשים נועזים. חלוצים. כאלה שלא יהססו לנסות את הבלתי אפשרי. אנשים נטולי ססמאות ופופוליזם. בדיוק כמו החלוצים שבנו את המדינה שלנו מאפס וכנגד כל הסיכויים.

נתחיל במסע אל העבר, שלטון האימפריה העותמאנית: 

מוסטפא פאשה אל-ח'ליל - 

נולד למשפחה ערבית מוסלמית שהתגוררה בכפר לאם (מושב הבונים של היום).

אל-ח'ליל בנה את ביתו בעיר העתיקה של חיפה בקרבת השכונה היהודית חארת אל-יאהוד. הבית קיים עד היום ונקרא על שמו, "מתחם אל-פאשה", כמו הרחוב בו שוכן הבית "חמאם אל-פאשה". בתקופת כהונתו כראש העירייה היה אהוד מאד על הקהילה היהודית ששכנה בקרבת מקום מגוריו. חלקם התגוררו בבתים בבעלותו. הוא נהג לבקר אותם בימי חג ופעל כבורר בסכסוכים בין היהודים והמוסלמים. אל-ח'ליל תרם מגרש שעליו נבנו שני בתי כנסת לקהילה היהודית ובזמן מלחמת העולם הראשונה נהג לחלק חיטה בחינם לבני כל העדות בחיפה.

אל-ח'ליל נפטר בסוף מלחמת העולם הראשונה ונקבר בחלקת הקבורה של המשפחה הנמצאת מול כיכר פייסל בשכונת ואדי סאליב בעיר התחתית של חיפה.

בנו של מוסטפא פאשה אל-ח'ליל, אברהים אל-ח'ליל. 

היה חבר ב"אגודת הצעירים המוסלמים" וכן היה ראש הווקף המוסלמי בחיפה וחבר במפלגת ההגנה הלאומית בהנהגת משפחת נשאשיבי. לאחר רצח ידידו חאג' חליל טהא נעתר לבקשת ערביי חיפה וקיבל על עצמו את נשיאות האגודה המוסלמית בחיפה. בתקופת המרד הערבי הגדול התנגד למעשי הטרור ולשביתה שהונהגו על ידי המופתי של ירושלים חאג' אמין אל-חוסייני. במסגרת תפקידו פיקח על כספי הווקף. הוא הוציא את כספי הווקף מהבנק הערבי והעבירם לבנק ברקליס, בנוסף דרש מהמופתי למסור דוח מפורט על כספי הווקף שנמצאו ברשותו. לאיומים על חייו, שהגיעו בעקבות כך, במכתבים חתומים ע"י "כנופית היד השחורה", הוא לא התייחס, דבר שהתברר כטעות פטאלית, שכן, בשל פעולותיו כנגד המופתי הוא נרצח על ידי שליחי המופתי הירושלמי. 

חסן שוכרי.

נולד בירושלים למשפחה רמת דרג במינהל העותמאני. ב- 1905 עבר לחיפה שהייתה אז חלק מנפת חיפה בה אביו, אחמד שוכרי, כיהן כמושל הנפה. האב היה מיודד עם מוסטפא פאשה אל-ח'ליל, ראש ע. חיפה באותן שנים, ובעקבות קשרי הידידות בין שתי המשפחות נשא חסן לאישה את בתו של אל-חליל, פאטימה. בשנת 1914 מונה על ידי השלטון הטורקי לתפקיד ראש העיר חיפה.

תחת ניהולו, נכללו, לראשונה, במועצת העיר נציגים יהודים, שניים במספר, אחד מהם שבתי לוי, ובנוסף עליהם חמישה נציגים ערבים. במסגרת פעולותיו לתיקון הדרת רגלי התושבים היהודים ממשרות עירוניות שוכרי מינה פקידים יהודים למשרות בעירייה. בנוסף, הוא הפך את השפה העברית למקובלת בה ושווה בשימוש בתכתובת העירייה בצד הערבית (כנדרש על פי החוק המנדטורי).

במהלך מאורעות תרפ"ט (בשנת 1929) פתח שוכרי בחיפה מועדון יהודי-ערבי, לימים "בית הגפן", בו קבע כי השפה המדוברת בו תהיה אנגלית וכי ייאסר לדבר בו על פוליטיקה כדי למנוע מתיחות ומתוך מטרה לקרב בין העדות השונות בעיר.

בהתאם להוראתו של שוכרי, משנת 1933 חל שינוי בחלוקת מכרזי העירייה. עד אז זכו בהם רק קבלנים ערבים. מעתה זכו קבלנים ערבים באזורים בעלי רוב ערבי, קבלנים יהודים באזורים בעלי רוב יהודי והזוכה במכרז למציג ההצעה הטובה ביותר באזורים בעלי אוכלוסייה מעורבת. הדבר תרם להכנסת כוח עבודה יהודי לעבודות העירייה ולהגברת ביטחון התושבים היהודים. בתקופת המרד הערבי שהחל בארץ ישראל בשנת 1936, שלושת אלפים פליטים יהודים עזבו את מקומות מגוריהם וחיו כפליטים במבני ציבור בשכונת הדר הכרמל. שוכרי סייר בשכונה לבקשת היהודים ובדק דרכים לסייע להם. במהלך כהונתו כראש עיר הוקמו בחיפה המדרכות הראשונות, נבנו גשר רושמיה וגשר הקישון, הוקמה רשת חשמל וביוב עירונית, וכן הוקמה רשת מים, הוקם ארגון מכבי האש העירוני, ונבנו לראשונה חופי רחצה ציבוריים ושירותים ציבוריים ברחובות.

 וכעת, שימו לב לשתי הפסקאות הבאות: ⬇️

שוכרי הבין כי טובת העיר חיפה דורשת את שיתופם של היהודים בעירייה והצהיר בפני היהודים כי הוא פועל למען אוכלוסיית העיר כולה! 

על מנת להשיג מטרה זו הוא חתר להפרדה מוחלטת בין התפקיד המוניציפלי, אותו מילא, לבין הסכסוך היהודי-ערבי והעמיד את והציב את טובת העיר חיפה מעל לכול. הוא העביר את עיריית חיפה מעירייה ערבית לעירייה משותפת יהודית-ערבית.

שוכרי חלה בסוף שנת 1939 ונפטר ב-29 בינואר 1940. הוא נטמן בבית הקברות המוסלמי הישן "אל אסתקלאל". ביום הלווייתו קראו ראשי היישוב היהודי בחיפה להשבתת המסחר על מנת לתת הזדמנות ליהודים רבים ככל האפשר להשתתף בהלוויה.  בישיבת הקהילה העברית הספיד אותו ראש הקהילה באומרו כי הוא "כאחד מחסידי אומות העולם". רבים מראשי היישוב השתתפו בהלוויתו. באיגרת התנחומים כתבה הסוכנות היהודית כי הוא היה "ראש עיר דגול". בעיתונים הוקצה חלק ניכר מעמודי הכותרות לתיאור האבל של תושבי חיפה.

ונעבור לתקופתנו. אירועי אוקטובר 2000:

על רקע גל המהומות, חיפה, עיר מעורבת ממש כמו ירושלים, יפו ועכו, בלטה באיפוק שלה - מקרים של יידויי אבנים וחסימת כביש על ידי צמיגים בוערים (שנגרמו ע"י גורמים קיצוניים שאינם תושבי חיפה) נרגעו מהר מאוד לאחר התערבות ראש העירייה דאז עמרם מצנע וחבר הכנסת עסאם מח'ול. 

לא רק שבעיר שלי חיים זה לצד זה ערבים, חרדים, חילוניים, במרומי הכרמל קיימים הכפר הדרוזי עיספיא והמועצה המקומית דלית אל כרמל בהם תוכלו למצוא דיירים יהודים. 

אז קיראו לי שמאלנית, כנו אותי באיזה שמות שתחפצו. ההיסטוריה מוכיחה את עצמה. רק כשנבין שאנחנו יכולים להתקיים בארץ הזאת זה לצד זה, בשכנות טובה, רק כשנשכיל לברור את הקיצוניים משני הצדדים, רק אז נוכל לחיות כאן בשקט.

בתמונת הפוסט: 

דו קיום חיפאי. המכולת של עודה פתוחה בשבת, שתי קומות מעליה - בית כנסת. שום ידיעה חדשותית על מהומות לא תצא מזה, זו שגרת חיינו, החיפאים. שגרה ברוכה.