גם היום נשבו רוחות חמסין. מאחורי - שעת שינה מאוחרת, לפני - יום עבודה אצל בוסית אהובה אך קשוחה וקפדנית.

כל הסיכויים לעבור את היום הזה בשלום היו נגדי. 

אלא שהספרטנית לא התכוונה להרים ידיים. אם בקיץ לא פספסתי אף יום עבודה, על אחת כמה וכמה לא התכוונתי להתחיל מנהג זה בנובמבר ולא משנה כמה מעלות יהיו בחוץ..

מצוידת בנחישות תקיפה שמתי פעמי אל ביתה של אימי. 

הכנתי את ארוחת הבוקר, כהרגלי, החלפתי מצעים ואז הבליח בי רעיון: 

התכנון היה לגשת למשרד הפנים בכדי לחדש את הדרכון שלה. מזה זמן רב מתבשל אצלנו רעיון של טיול שורשים לעיר הולדתה - יאסי אשר ברומניה. 

מפה לשם, הכנסתי למכונת הכביסה גם את בגדי העבודה שלי, שנמצאים בביתה. הפעלתי את המכונה ויצאנו לסידורים. 

הורדתי את אימי ליד המעליות שהובילו לקומה בה נמצא משרד הפנים והמשכתי לחפש חניה. מבצע לא פשוט באיזור העיר התחתית של חיפה. 

לאחר זמן לא קצר הצלחתי למצוא חניה ורצתי לבניין הטיל, בו נמצא משרד הפנים. 

אימי כבר הייתה ישובה אל מול הפקידה. ארשת של רווחה נפרשה על פניה של הפקידה כשראתה אותי. אימי כבדת שמיעה והתקשור המילולי עימה בעייתי משהו. עזרתי לה למלא את הטפסים הדרושים, שילמנו את אגרת חידוש הדרכון דרך האינטרנט (בהנחה משמעותית! במקום ₪270 אותם משלם מי שאינו מצוי ברזי האינטרנט, שילמנו רק ₪155 דרך האתר של משרד הפנים) ונפרדנו לשלום מהפקידה החביבה.

כשהגענו הביתה, בצהרי היום, המכונה כבר סיימה את פעולתה. תליתי את הכביסה של אימי ואת בגדי העבודה שלי לבשתי בעודם רטובים. 

הרגשה צוננת של אושר עטפה אותי. בבת אחת שבו אליי החיוניות והכוחות. אחרי שסיימנו לצחוק על המהלך, נפרדתי ממנה למשמרת הבאה שלי בבית. 

השעה 17:00 ואני עדיין רעננה! 

In your face MS!