עוד סוויפ ועוד החלקה,

פרצופים בלי משמעות, רק הצגה.

קשה לדעת מה הם באמת רוצים —

אהבת אמת או רק לילות זמניים?

סיגריות, סקס, אלכוהול,

רק לא להרגיש, רק לא ליפול.

העיקר להמשיך, לשחק את התפקיד,

לגלול בלי מטרה, לברוח מהעתיד.

רק אגו, רק רעש, רק מלחמות,

שיחות ריקות, מבטים בלי שמות.

מתי תבינו, לפני שייגמר,

שאמת ואהבה זה מה שבאמת חסר?

אני מחפשת לב, בלי מסכות,

שיישב איתי בלילות שקטים ושותקות.

שיצחק איתי בלי שום סיבה,

ושיחזיק אותי גם כשאני כבר נשברה.

לא אחד שישאל “רוצה מים?”,

אלא שיראה כשכואב לי בעיניים.

שידע מתי מילה שווה חיבוק,

ושיהיה בשבילי, גם בלי לנשוק.

מישהו שחיבוק שלו מרגיש כמו בית,

שנותן תחושה של חום ושל ביטחון אמיתי ואיטי.

כי בית זה לא רק קירות ומיטה,

זה מישהו שאוהב גם כשאת קצת שבורה.

בית זה מישהו שרואה מבפנים,

את כל הצלקות, ואת כל הסדקים.

שנשאר גם כשאת כמעט מתפרקת,

וכשאת שותקת או צורחת — לא בורחת.

אז אם אין שם אמת, ואם אין נשמה —

למה לנסות? ולמה לשאול “למה”?

אם זה לא זה, אז אין בזה טעם,

אני מחפשת אהבה, לא עוד דרמה.