שלום:)
אהבתי את המאמר ולא רק בגלל שהוא כתוב בצורה נוחה אלא גם כי הוא מאוד נוגע לי מכיוון שאני ממש בעיצומו של שלב שבו אני מצד אחד מאוד מפחדת מההזרקות, לא יודעת אם יש לי טריפנופוביה או סתם פחד כי כל שבוע זה קשה לי מחדש (למרות הידיעה שזה עושה לי רק טוב) ומצד שני אני מאוד רוצה כבר להיות עצמאית ולהזריק לעצמי ולא להטריד את האחות המקסימה או את החבר היותר מקסים ופשוט לנצח את הפחד אחת ולתמיד.
אז זה עדיין לא קרה ואני באמת עובדת על זה, אבל לא הייתה מאושרת ממני כששמעתי על התרופות האורליות למרות כל התופעות לוואי אשמח לעבור אליהם וכמה שיותר מהר כי עכשיו זה פוגע פיזית ונפשית.
תודה ושבוע טוב לכולנו:)

האמת היא שאני בת מזל מהבחינה הזו.
זריקות לא מפחידות אותי.. כלומר.. כשמישהו שמבין מה שהוא עושה מזריק.
הפחדים שהיו לי בהתחלה היו קשורים לנזק שאני עלולה לעשות לעצמי...
כמו...
האם בועת האויר מסוכנת? הרי להזריק אויר לורידים זה מסוכן ועלול להרוג.
ו.. מה יקרה אם אפגע בעורק ראשי ברגל? הרי דימום מהעורק הזה עלול לגרום לדימום עד מוות..

בקיצור.. שאלות של מישהי שממש, אבל ממש לא מבינה דבר ברפואה..

והתשובות לכך פשוטות:
הזריקה היא תת עורית.
המחט לא מגיעה כל כך רחוק עד כדי פגיעה בוריד או בעורק ראשי.
יותר דומה למחט של קעקוע, אבל הרבה הרבה הרבה יותר עדין! בניגוד לקעקוע, לא מרגישים כאב (לפחות לא אני).
ועם קעקועים אין לי בעיה..

אז.. זו הזדמנות מצויינת להגיד תודה לאחיות הצמודות והמקסימות של חברת התרופות שהסבירו לי שוב ושוב ושוב (ושוב...) עד שקלטתי (כי ממש לא הייתי במצב קליטה בתקופה הראשונה).
לא הייתי מסוגלת לעשות זאת בלעדיהן.

אה.. ובהתחלה בכלל חשבתי שזה כמו אצל חולי סוכרת, זריקות מספר פעמים ביום, ודאגתי מה אעשה אם אצטרך להזריק בעבודה.. או מחוץ לבית איפשהו..

היום, שנתיים אחרי האבחון אני רק מקווה שהמצב יישאר סטטי, שהתרופות ימשיכו להיות יעילות עבורי, ושלא יהיו עוד התקפים.
ולגבי הגילניה? רק בעוד כמה שנים טובות אחרי שידעו שהיא באמת טובה ולא מסוכנת מדי..

ערן, תודה רבה על כל המאמרים.
אין לך מושג כמה זה עוזר לדעת שיש מישהו שמבין. מבין בדיוק מה עובר עלינו.

 כנראה שאני שייכת ל10% שמפחדים מהזריקות... אני לא יכולה להתמודד (נפשית) עם זריקות.  בינתיים עוד לא התייאשתי מלנסות להשיג את גילניה, 
תודה לך ערן על הפוסט המעניין. 

אני שמח לקרוא את התגובות, ורציתי להוסיף:
לאלו שעדיין מתקשים עם הזריקות, ישנם טיפולים שמאוד עוזרים בהתמודדות בעיקר CBT ושימוש בהיפנוזה. ואני ממליץ לפנות ולהיעזר. אני מקווה שהצפייה לגליניאה לא "מעודדת הימנעות"! כיום לא ניתן לעמוד בעלות של התרופה באופן פרטי (בקרב רובנו) ובכדי לקבל אותה במסגרת 29ג, על הרופא לעמוד בתנאי שזוהי תרופה חיונית לאחר שמוצו כל הניסונות הטיפוליים במסגרת הסל (אני לא מצטט בדיוק), ולכן לרוב האנשים יהיה קשה בתנאים הנוכחיים לקבל את הגליניאה. שינוי ייתכן ויתרחש בסבב הבא של ועדת סל התרופות ואין זה אחראי שעד אז אנשים עם טרשת נפוצה שזקוקים לטיפול, לא יקבלו אותו.
לכל אלו שמרגישים שהפחד והחרדה מונעים מהם לקבל טיפול, אנא פנו לפסיכולוג הרפואי במרכז בו אתם מטופלים (וברוב בתי החולים בארץ קיימים פסיכולוגים רפואיים). במידה ואינכם מצליחים ליצור קשר אני יכול ואשמח לעזור.

 תודה ערן על המאמר החשוב, אמנם אני כבר מורגלת בזריקות לאחרים ובהזרקה עצמית, אך תמיד זה קשה יותר כשמדובר לעצמך... וכמו שאומרים שחקנים, בכל פעם שעולים לבמה, כל ערב מחדש יש התרגשות. אולי בהזרקה זו איננה ההתרגשות אבל הרגע לפני הדקירה את גופי אני חשה את ההתכנסות הזו עם עצמי. את מה שאני מכנה- הטקס הקטן בו אני מכאיבה אבל אני מקווה גם להיטיב. זה מרגיז אולי לעשות את הדקירה, את האקט הפולשני, לעיתים, לפצוע אפילו יש דימום קטן, אבל.... אני משכנעת עצמי שזה מלווה גם במשהו שאני מייטיבה. אם לא כך- אין בכלל טעם בכל הדבר הזה.
לעיתים אני לוקחת את "טקס הזריקה" ליד הטלביזיה, לידי כוס קפה... לעיתים זה במיטה לפני שינה... זה לא ממש חייב להיות בפרטיות אבל חייבת להיות אוירה של אינטימיות....
הכי חשוב לי להרגיש הוא שהזריקות הן חלק מחיי, אני לוקחת אותן לטיולים לחו"ל.. הממזריות ראו כבר עולם... וכמובן ברחבי הארץ... ואני לא מחמיצה שום מפגש איתן.  זהו הן שלי ואני שלהן... עד לעונג הבא. סופשבוע נעים לכולם.

עוד לא התחלתי עם הזריקות .ברגע שנאמר לי שעלי להזריק לעצמי הרגשתי שאני ננעלת בפנים.

אני רק שומעת את המילה זריקה זה עושה לי כבר רעד וחלחלה .זה מלווה אותי מילדות.

כן אני עושה בדיקות דם אולם זה מאוד קשה למי שמבצע .

בכל מה שקראתי באתר לא מצאתי שום התיחסות לתועלת שזה מביא למשתמש.

אשמח לקבל יותר מידע ואם אפשר גם דרך להפחית את מידת הפחד.

ברטה

שלום ברטה

איזה סוג של זריקות נתנו או המליצו לך?

ברגע שתקבלי מרשם לזריקה תוכלי ליצור קשר עם אחיות מלוות (מטעם חברת התרופות) אשר יסבירו לך על התרופה וידריכו אותך כיצד להזריק. ההסבר וההדרכה מפחיתים מן חוסר הוודאות ועוזרים להתגבר על הפחד מן הזריקה. בנוסף, אחיות אלו יודעות לעזור ולהתמודד עם פחד מזריקות וישמחו לעזור לך בהתאם למקור הפחד. לדוגמה, אם החשש נובע מפחד מפני הכאב, תלמדי אסטרטגיות שיעזרו לשלוט ולהפחית מן הכאב (כמו שימוש בקרח, משחה מאלחשת וכו'), אם הפחד הוא מפני האפשרות שלא תזריקי נכון, תהיה הרחבה של ההדרכה וליווי צמוד יותר. שתפי את האחיות והן יהיו שם בשבילך. במידה והחשש גדול מכך ואינו עובר מומלץ לפנות לפסיכולוג הרפואי במחלקה/ מרכז בו את מטופלת. בכל מקרה, דווחי על החשש והתייעצי בנושא עם הנוירולוג המטפל בך, כמו גם על יעילות הטיפול עליו המליץ (ואם תרצי גם תוכלי לשאול כיצד התרופה עובדת/ משפיעה על הגוף). אל תתני לחרדה למנוע ממך לקבל טיפול שיכול להועיל ולהקל עלייך. לכל עצה ודבר גם אנחנו ב"כמוני" פה בשבילך.