כמוניבני משפחה מטפליםלא יכולה לדמיין את היום שאחרי

לא יכולה לדמיין את היום שאחרי

מירי
09/08/11 9:39
1 תגובות
אבי חולה סרטן במצב סופני

אני לא מסוגלת לתפקד ולדמיין את העולם ממשיך לתפקד לאחר לכתו של אבי שמשך חיים שלמים נטע בי ביטחון והיווה את קרש ההצלה שלי.

איך מתמודדים? מה עושים?

אני לא ילדה בעצמי ואמא לילדים ובכל זאת..

ועוד שאלה, מעבר להתרכזות בעצמי

איך אפשר לסייע לו בתקופה הנוראה הזו?

1 תגובות

ורד-עזריאלי
מומחה כמוני
עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "בית חם".קליניקה פרטית בירושלים.
10/08/11 2:14
שלום מירי: ראשית הרשי לי להזדהות עם הכאב והצער שלך ושל אביך. מבעד לדברים שלך ניתן ממש לחוש את המצוקה הרגשית שאת נמצאת בה. העובדה שאת אם לילדה ובעלת משפחה חדשה נוספת למשפחת המוצא מעמידה אותך גם בעומ...
שלום מירי:

ראשית הרשי לי להזדהות עם הכאב והצער שלך ושל אביך.

מבעד לדברים שלך ניתן ממש לחוש את המצוקה הרגשית שאת נמצאת בה.

העובדה שאת אם לילדה ובעלת משפחה חדשה נוספת למשפחת המוצא מעמידה אותך גם בעומס תפקידים. מחד לסייע לאביך ולהקדיש לו תשומת לב ומאידך להמשיך לנהל חיי שיגרה ולדאוג לילדים ולשגרה השוטפת שלהם-משימה לא פשוטה.

שאלת שתי שאלות חשובות ואנסה לענות עליהן. הן גם כרוכות זו בזו.

לגבייך- נראה שחשוב לך הזמן במחיצת אביך "זמן אבא". אני ממליצה במידת האפשר לבלות ביחד ולהמשיך לעשות דברים משותפים במידת האפשר ולא רק בצל החולי, אלא גם בצל הבריאות. כלומר אם יש דברים משותפים שאתם עושים ביחד כמשפחה - ארוחות שבת, מפגש עם הנכדים וכו'. אם לאבא יש תפקידים ייחודיים במשפחה והוא מסוגל לעשות אותם, אז לאפשר לו לעשות אותם. שימשיך להיות אבא ולא רק בן משפחה שאת מטפלת בו.(זה גם יתן לו הרגשה טובה) כמובן כמה שמצבו מאפשר- לא הבנתי כ"כ לגבי מצבו הפיסי . האם הוא נייד, יוצא מהבית וכו'.

עוד דבר חשוב במידה והוא זקוק לטיפול אינטנסיבי זה לחלק תפקידים בתוך המשפחה על מנת שלא יהיה משא כבד על כתפייך וגם מבחינה נפשית לחלוק ולשוחח עם בני המשפחה האחרים על התחושות. לשתף מישהו קרוב ולא להיות לבד.

לגבי אבא- כמובן שהמון תמיכה, אהבה וחום יכולים לסייע לו. לגבי עיבוד רגשי ודיבור פתוח על מצבו ואפילו לקיים סוג של פרידה זה תלוי בכמה אבא מודע למצבו וכמה יש ביניכם שיח פתוח על "המוות" ומסוגלות רגשית לדבר על כך. זה לא מתאים לכל אחד ולכל משפחה ויש משפחות שמסוגלות להיפרד גם אם לא מדברים על כך מפורשות.

אגב, האם אתם מחוברים למסגרת טיפולית כלשהי בקהילה או בביה"ח? אם כן יש אפשרות לחבר אותך אליה.

אני מקווה שעניתי לך על חלק מהדברים ואם תרצי לפרט יותר ולהתייעץ עוד - את בהחלט מוזמנת.

ורד

מנהלי קהילה

ורד עזריאלי
ורד עזריאלי
עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "בית חם".קליניקה פרטית בירושלים.
לנה קורץ
לנה קורץ
מטפלת ויועצת במיניות, יועצת מיניות באגודה למלחמה בסרטן. מלמדת בחוג ללימודי המשך של עבודה סוציאלית, בקורס טיפול מיני כללי ובקורס טיפול מיני לאנשים עם צרכים מיוחדים, אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת חיפה. בוגרת אוניברסיטת תל אביב: B.A בסיעוד. בוגרת אוניברסיטת חיפה: MA בבריאות נפש קהילתית. בוגרת קורס לטיפול מיני באוניברסיטת בר אילן. התמחות בטיפול מיני במרפאה לטיפול מיני, בית חולים "מאיר" כפר סבא. לינק לאתר שלי http://www.lenak.co.il/
שלומית שדמון-אזרד
שלומית שדמון-אזרד
אנתרופולוגית רפואית פעילה בארגון הישראלי לבני משפחה מטפלים בישראל CareGivers Israel שותפה לכתיבת מחקר (מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל) על בני משפחה מטפלים בדמנציה בארץ ובעולם בעלת ידע מניסיון כבת משפחה מטפלת- Caregiver

מובילי קהילה

רם בלס
רם בלס
יו"ר מתנדב בעמותת ענבר למחלות ראומטיות, אוטואימוניות ודלקתיות. מטפל כבר למעלה מ-20 שנה באישתי ומתמודדים יחד עם ראומטיק ארטריטיס (RA).