שלום מירי:
ראשית הרשי לי להזדהות עם הכאב והצער שלך ושל אביך.
מבעד לדברים שלך ניתן ממש לחוש את המצוקה הרגשית שאת נמצאת בה.
העובדה שאת אם לילדה ובעלת משפחה חדשה נוספת למשפחת המוצא מעמידה אותך גם בעומס תפקידים. מחד לסייע לאביך ולהקדיש לו תשומת לב ומאידך להמשיך לנהל חיי שיגרה ולדאוג לילדים ולשגרה השוטפת שלהם-משימה לא פשוטה.
שאלת שתי שאלות חשובות ואנסה לענות עליהן. הן גם כרוכות זו בזו.
לגבייך- נראה שחשוב לך הזמן במחיצת אביך "זמן אבא". אני ממליצה במידת האפשר לבלות ביחד ולהמשיך לעשות דברים משותפים במידת האפשר ולא רק בצל החולי, אלא גם בצל הבריאות. כלומר אם יש דברים משותפים שאתם עושים ביחד כמשפחה - ארוחות שבת, מפגש עם הנכדים וכו'. אם לאבא יש תפקידים ייחודיים במשפחה והוא מסוגל לעשות אותם, אז לאפשר לו לעשות אותם. שימשיך להיות אבא ולא רק בן משפחה שאת מטפלת בו.(זה גם יתן לו הרגשה טובה) כמובן כמה שמצבו מאפשר- לא הבנתי כ"כ לגבי מצבו הפיסי . האם הוא נייד, יוצא מהבית וכו'.
עוד דבר חשוב במידה והוא זקוק לטיפול אינטנסיבי זה לחלק תפקידים בתוך המשפחה על מנת שלא יהיה משא כבד על כתפייך וגם מבחינה נפשית לחלוק ולשוחח עם בני המשפחה האחרים על התחושות. לשתף מישהו קרוב ולא להיות לבד.
לגבי אבא- כמובן שהמון תמיכה, אהבה וחום יכולים לסייע לו. לגבי עיבוד רגשי ודיבור פתוח על מצבו ואפילו לקיים סוג של פרידה זה תלוי בכמה אבא מודע למצבו וכמה יש ביניכם שיח פתוח על "המוות" ומסוגלות רגשית לדבר על כך. זה לא מתאים לכל אחד ולכל משפחה ויש משפחות שמסוגלות להיפרד גם אם לא מדברים על כך מפורשות.
אגב, האם אתם מחוברים למסגרת טיפולית כלשהי בקהילה או בביה"ח? אם כן יש אפשרות לחבר אותך אליה.
אני מקווה שעניתי לך על חלק מהדברים ואם תרצי לפרט יותר ולהתייעץ עוד - את בהחלט מוזמנת.
ורד