שלום לך וברוכה הבאה,

אני שמח שמצאת את האתר ואת הפורום הזה. אכן זו הכתובת לדברים שהעלית.

ברור לי ממה שכתבת שאת מודעת לסימנים של הבעיה שיש לך. ויחד עם זאת, אם חוית חודש נפלא (שאולי היה קצת החלק של המניה) חודש שבו היית אנרגטית ועכשיו את חווה נפילה, ייתכן ואת אינך מאוזנת תרופתית. קשה למצוא בדיוק את נקודת האיזון, אבל שווה לעשות מאמץ. מלבד זה שפנית אלינו, ונשמח להמשיך להקשיב לך, חזרי לרופא שלך ודווחי על מה שסיפרת כאן. ייתכן וזה הזמן לשנות את המינון או אף את התרופה.

מקוה לשמוע ממך איך את מרגישה בהמשך.

יעקב

כל הכבוד לך שעם כל הקושי את מצליחה לתפקד, ללמוד ולעבוד. זה הישג גדול. את צריכה להיות גאה בעצמיך לחשוב בצורה אופטימית ולהתחזק מהדברים הטובים שיש לך בחיים. מאחלת לך שתרגישי יותר טוב ושתהיה הקלה במצביך. אני מאוד מזדהה עם כל מה שאת כותבת. אומנם אני לא מאובחנת במניה דיפרסייה אבל גם כבר הרבה מאוד שנים מהילדות סובלת מדכאונות קשים. אם תרצי נוכל להתכתב. מקווה שעכשיו את מרגישה יותר טוב.

האמת שאני דיי מבינה אותך, אנו כל הזמן במירוץ להוכיח לכולם שאנו בסדר אך מלחיצים ומדכאים את עצמינו, היי את חביבה והמשיכי לראות את הטוב בכל דבר, צאי לאוויר החופשי לים בערב לבית קפה וכו ונסי לראות סרטים חביבים ומצחיקים זה עשוי לעזור, הללואי ויהיה לך רק טוב.

 רע לי!
המשפחה שלי לא מקבלת אותי וממשיכה להתעלם ממני
כל כך כואב לי שאלו החיים שאני צריכה לחיות 
המחשבות האובדניות חזרו וקשה לי מאוד עם זה.
בן הזוג שלי תומך ורוצה לעזור אבל זה עדיין לא מחליף משפחה ושורשים
לא יודעת מה לעשות וממש לא יוצרת יש מאיין

אני גם סובל מדיכאון במשך הרבבבבה שנים שמאוזן עם כדורים ולפני משהוא כמו שבועיים שכחתי לקחת כדור אחד והייתה לי צלילה במצב הרוח ממש כאילו משהו כיבה אצלי משהו, את חושבת שזה המקרה אצלך? אם לא ובמקרה את כן לוקחת את כל הכדורים ולמרות כל זה יש ירידה במצב הרוח יכול להיות שפשוט קרה משהו בלימודים או בעבודה או בחיים האישים, איזה אירוע שלחץ עלייך? דיברת על זה עם המטפל/ת שלך הוא או היא המליצו על עלייה במינון הכדורים (כיוון שזה מה שעשו לי שהמצב רוח צלל)? אני מאמין שאת כמוני ולא תרוצי לבקש עלייה במינון לכן הייתי ממליץ לך לחשוב עמוק האם באמת קרה משהו שגרם לזה??????

רכבת הרים רגשית היא מצב מוכר. לרוב כשזה קורה לי אני פשוט מחכה שהלופ הרע יסתיים, ומנסה לסדר בפני את תמונת המשך המסלול (רצף של תחביבים והנאות, מפגשים עם אנשים שאני אוהבת, מוזיקה ואווירה מעודדת, התמודדות עם קונפליקטים באופן רגוע ורק כשאני מרגישה איתנה כמו הר שאיש לא יזיז). זה נכון שבפועל אנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה בעתיד, אבל אנחנו יכולים לבחור למה מהתערובת של החיים האלה להיצמד בזמנים כאלה.

מונלייטסונטה היקרה. לאחרונה, קראתי כתבה אודות אדם הסובל ממאניה דפרסיה שהצליח בזכות מה שכתבת למעלה לעבור התקפים קשים מבלי להפסיק לעבוד ולתפקד. הטכניקה שלו הייתה לבודד את ההתקף מעצמו : כלאמר בחלק אחד מעצמו לחוות את הכאב , הטלטלות והסחרור ובחלק האחר להמשיך לעבוד ולתפקד תוך ידיעה שכל הרגשות הקשים מקורם ב"דרמה אורגנית" שאין להיכנע לה. מה דעתך?