בטח שיש במרפאה של מכון פסגות אפילו אמ תחפשי שם אני זוכר שראיתי סרטון שבדיוק מדבר על החרדה הזאת כפיתות נדמה לי וטיפול בה

שלום עינבל,,

אני העתקתי והדבקתי כאן חלק ממשפט שכתבת,,***שאני חיה כל רגע כאילו הוא הרגע האחרון שנותר לי ***

בבסיס חיינו זה הדבר הכי נכון לעשות,, לחיות את הרגע .מה ילד המחר?מה יקרה בעוד שעה?

יש דבר אחד הכי ברור שקיים,,והוא המוות,!! מתי זה יקרה? איך זה יקרה? אי אפשר לנבא,החיים אכן לא בשליטתנו,

לכן יש לנצל כל רגע על מנת למצות את המיטב מרגעים אלו,

לדעתי מיותר לחלוטין להתעסק במחשבות על המוות ועל מה שיכול לקרות לך או לקרובייך.זה קורה וזה יקרה,,וזהו

את נקראת כאשה רציונלית, לבטח שרתת בצבא,לא כתבת מה את עושה בחיים ,אבל אני מניח שאת עובדת ומביטה בחיים בעיניים פקוחות.

כמובן שאת יכולה לקבל יעוץ דרך הקופה שלך אצל פסיכיאטר שלבטח יתן לך איזה כדור הרגעה או שניים, וינסה לברר איתך מה הבסיס לחששותייך.

בואי תסתכלי בכוס החצי מלאה במקום הריקה.

כל טוב,,,,,,

תודה לכולכם על התגובות והעצות.. כל עצה עוזרת ונחמד שיש תמיכה ועזרה מסביב.. מקווה שזאת רק תקופה שתעבור ואני אנסה כל דבר שיכול לעזור.. תודה לכם..

הי ענבל,

עבר עליך הרבה בתקופה האחרונה, כך שכל מה שאת מתארת, צריך להסתכל עליו בהקשר של הדברים שהתרחשו בחייך (אלא אם כן, החרדה שאת מתארת מלווה אותך כבר הרבה זמן). זה כ"כ אנושי להרגיש פחד ואיבוד שליטה כשאת חשופה לטרגדיות סביבך ואפילו בתוך משפחתך הקרובה.

אני חושבת שכדי לחשוב איך לעזור לך, גם אנחנו וגם את צריכים להבין האם את מתארת הפרעת חרדה (שמלווה אותך שנים, מחשבות חודרניות ש"צצות" כאילו משום מקום, התקפי חרדה שמלווים בקושי לנשום, דופק מהיר, רעד) או במה שנקרא "תגובה נורמלית למצב לא נורמלי".

בדר"כ מתייחסים להכחשה כמשהו שלילי, אבל זה מנגנון חשוב שאם לא היה לנו אותו, באמת לא היינו יכולים לשרוד בעולם מבחינה פסיכולוגית. כל אחד צריך שיהיה לו מינון מסויים של הכחשה, אחרת יכולה באמת להיות חוויה מציפה של עד כמה אנחנו חסרי שליטה על חיינו. כשמתרחשים סביבך כל הדברים שתיארת, מנגנון ההכחשה עובד פחות טוב ואז עולים כל הרגשות החרדתיים שאת מתארת. אם זה המצב, אז תמיכה באמצעות שיחות בהחלט יכולה להספיק כדי לעבור את התקופה הזאת. נראה לי שמה שמתאים כרגע כדי להפחית את הסימפטומים שאת מתארת הוא טיפול קוגניטיבי. אם את מרגישה שזה חרדה שלא קשורה רק למצב הנוכחי, אז דרושה התערבות אחרת.

מה את חושבת?

שירי

היי שירי, תודה על תגובתך.. התחושות שתיארתי מלוות אותי לאחרונה שלפתע אני מרגישה שכל המקרים שחוויותי בשנים האחרונות, מציפים אותי..(המקרים שתיארתי הם רק חלק ממה שחוויתי, אפילו עשיתי רשימה שלהם כדי לנסות ולהוציא לי אותם מהראש). כמובן שבמהלך חיי צצו להן מחשבות חרדתיות של פחד מזקנה וממוות, מצאתי את עצמי לפעמים מתמודדת עם המחשבה שיבוא יום ואצטרך להיפרד מהוריי ומהיקרים לי, אבל אני בד"כ מתעשתת ואומרת לעצמי שאתמודד עם כל דבר בעיתו. אבל מה שקורה לי לאחרונה זה משהו שלא קרה לי מעולם, אני מוצאת את עצמי לא מפסיקה להתאבל גם על אלו שאינני מכירה, וחושבת שאין טעם לחיינו אם הן כאלה שבריריים. כמובן שאלו אינם חלילה מחשבות סופניות אך לפעמים אני שואלת את עצמי האם כדאי להביא ילדים לעולם מלא בטרגדיות? לפני שבעלי אובחן כחולה טרשת, הייתי מסתכלת עליו בלילה,כשהיה ישן, בוכה ושואלת את עצמי איך אתמודד עם העובדה שהוא לא יהיה פה יותר ולא ישן לצדי? כמה ימים אחרי הוא אושפז ובאמת לא ישן לצידי שבוע ימים. אני חרדתית מאוד מתאונות דרכים ועכשיו עם כל אוסף הטרגדיות שנחשפתי אליהם בחיי, כפי שכתבתי,  אני פשוט מרגישה כאילו כל יום הוא היום האחרון שיש לי לבלות עם אהוביי ושמשהו רע עומד לקרות.

בימים אלו אני מנסה להיות יותר חיובית, לשמוע שירים יותר שמחים, לשמוח יותר, לצחוק ולברוח מהיתקלות של מקרים שיכולים להוריד אותי. אחת מהסיבות להתנהגות זו היא שאני חייבת להיות חזקה ולהרים את המורל של בעלי הטרי שאובחן כנראה כחולה טרשת נפוצה ובדרך אני מרימה גם את עצמי. אני חושבת שזה עוזר.. יש ימים טובים ויש ימים שאני מתעוררת עם מועקה גדולה ועם החששות..

את חושבת שזאת תקופה שתחלוף לה מעצמה או שעליי לטפל בתחושות אלו? מודה לך מאוד על העזרה

ענבל

הי ענבל,

אני חושבת שלא צריך לסבול אם יש דרכים להקל על המועקה והחרדה. יכול להיות שעוד כמה שבועות או חודשים תתחזקי ותרגישי אחרת, אבל יכול להיות שזה יקח יותר זמן, וגם אם זה "רק" כמה חודשים, אם זה סבל שאפשר להפחית, אז למה לא.

בסה"כ עד התקופה האחרונה נשמע שהתמודדת בסדר גמור עם לחצים בחיים, אבל לאחרונה משהו נחלש, כנראה על רקע המיתות והמחלות סביבך. אני ממליצה לך להיפגש עם איש מקצוע. על פניו, נשמע לי שיהיה נכון בשבילך בתקופה הזאת להיעזר בטיפול עם מוטיבים קוגניטיבים. מה שעושים בטיפול כזה הוא שמעלים את כל המחשבות שמתרוצצות לך בראש, בודקים מה הטריגר של כל מחשבה ועושים מעין סוויץ' מחשבתי למחשבות שאינן יעילות לך. כמובן שבהמשך את יכולה לעשות עבודה יותר מעמיקה על עצמך, אבל כרגע מה שחשוב הוא להפחית את הסימפטומים שהולכים ומשתלטים לך על החיים.

דבר נוסף שאני רוצה לומר לך הוא שהרבה פעמים הקרובים של אנשים חולים נשכחים. זאת אומרת, ברור שבעלך זקוק עכשיו לכל התמיכה מצידך ומהסביבה, אבל גם את עוברת דבר לא פשוט בעקבות האבחנה שלו וחשוב שתמצאי מקום שיהיה בשבילך, לשמוע את הקשיים והחששות שלך, בנפרד מבעלך.

מקווה שעזרתי,

שירי

שירי, תודה רבה לך, באמת שעזרת לי מאוד..  נחמד לדעת שיש למי לפנות ועם מי להתייעץ כשמרגישים צורך כזה מבלי להזדהות או לחשוף את עצמנו.. תודה רבה

היי ענבל, אני בת 15 ומרגישה בדיוק כמוך 
טופלתי אצל פסיכולוגית בערך 5-6 פגישות והיא עזרה לי עם נשימות 
אני מרגישה כאילו זה פעם אחרונה שאני בבית ספר , פעם אחרונה שאני עם הורים שלי ,  וכל פעם זה לא באמת 
אני ניסיתי למצוא מתי ייקרה לימשהו ואיכשהו בשם שלי מצאתי 5.4 .16 ( אני יודעת שזה נשמע מגוחך) וזה מלחיץ אותי כי התאריך הוא מחר , אני חושבת שאני לא יירדם כל הלילה כי אני באמת במצב לא טוב ואני מתביישת לספר להורים שלי שזה חזר .
אני רק מציעה לך בנתיים לרשום בגוגל ספריית המדיטציות ופשוט לפני שאת הולכת לישון לא משנה באיזה מצב את שימי אוזניות ותרדמי עם זה תנסי להעסיק את עצמך כל הזמן .. 
זה קצת מרגיע אותי שיש מישהי שמרגישה כמוני כי אני יודעת שזה לא באמת וזה פסיכולוגי 
אם תמצאי עוד פתרונות אני אשמח שתגיבי ותעזרי לי גם .. 
נירה אני יודעת שזה שלוש שנים אחרי אבל מעניין אותי לשמוע איך את עם זה עכשיו ואיך את מתגברת על זה

ענבל יקרה ונירה יקרה. ישנם אנשים שלעיתים החרדות מופיעות בחייהם ואפילו במופע מאיים במיוחד אולם אחר כך הן חולפות ומפסיקות לאיים. ישנם כל מני טיפולים שמטפלים בחרדה: כאלו שעובדים על החשיבה כמו סי. בי טי. כאלו שעובדים על הגוף כמו : לנשום שינוי וגם נשימה מעגלית. ישנה המדיטציה עם טכניקות ייעודיות נוגדות חרדה ודיכאון. לאחרונה אני לומדת קורס הנקרא ״התדר״ של המניקסים ( אפשר לקרוא בגוגל ) המלמד לשחרר את הכאב הרגשי מבלי להתנגד לו.... לאפשר לו להשתחרר תוך כדי טיפול במחשבות השליליות המתלוות אליו.
מה מדבר אלייך יקירה?