שלום לך! הרבה דברים שכתבת כאן קורים גם לי! אני בחור בן 29, עם תסמונת אספרגר-בעיות תקשורת. גם אני מרגיש הרבה פעמים בודד, ויש אנשים שאני מכיר, ומדי פעם נפגש איתם. אני לא חושב על חתונה וילדים כי אני לא בנוי לדברים האלו. אבל כמובן שבמידה מסוימת זה כואב, אבל זה שלמדתי להשלים עם זה, ולקבל זאת מקל עלי. מה שמחזיק אותי והוציא אותי מהדכאון: שבשנת 2009 ירדתי 70 ק"ג בחצי שנה, וכאילו נולדתי מחדש. עכשיו תשמעי סיפור: חודש וחצי לפני הדיאטה אשה אחת שאלה אותי: "אתה רוצה להתחתן?" עניתי לה: "אני לא יכול!" והיא השיבה: "טוב שאתה יודע שאתה לא יכול!". וב-21.9.09 פגשתי אותה באוטובוס ודיברנו גם על הדיאטה שלי, הייתי אז קצת פחות מ-100 ק"ג ובשיחה היא אמרה: "כל הכבוד עכשיו אתה צריך חברה!" ולא אהבתי שהיא אמרה זאת, אבל כמובן לא התווכחנו. ובכלל אני לא אוהב שאנשים שהכירו אותי שמן חושבים שאחת הסיבות שהשקעתי מאמץ אדיר בדיאטה, זה בשביל להכיר בחורה ולהתחתן. לגבי מסגרת גם אני לא מעוניין כי אני רוצה לקבוע את חיי בעצמי. ובבקשה ממך אם נורא קשה לך, תכתבי בפורום וגם תקבלי עזרה, תקראי כאן על בעיות של אחרים, ואולי גם תייעצי ותעזרי להם בעצותייך, אולי תראי חדשות כל ערב, ותראי בחדשות צרות וקשיים של אחרים, ואיזה בלאגן כדי לא להרגיש שרק את סובלת, אבל בבקשה תוציאי את עניין ההתאבדות מהראש. שיהיה לך בהצלחה, וברוכה הבאה לפורום!

ליידי- עפרה חזה

על גג בבניין ישן

לבד מתגוררת

על גג בלי מעלית

בלי שכנים

שנים את המדרגות

יום יום עוד סופרת

שנים בלי ילדים

בלי מילים

ברחובות העיר היא רוקדת

מצרה אל תוך צרה

ועל ראשה למזכרת

מגבעת גדולה ושחורה

ליידי רוקדת לה לבד כל היום

ליידי ליידי ליידי

רוקדת לה לבד כל היום

ליידי ליידי עם חלום

כל יום בגן הציבורי

את החבר'ה מסדרת

כל יום לא עושה

שום חשבונות

לא לא יודעת שאת הראש

היא רק שוברת

כל יום במשחקים

של דמיונות

אך את מי היא מחפשת

מי השאיר בה צלקות

מי השאיר בה למזכרת

מגבעת רואה רק שחורות

ליידי...

ליידי עם חלום

מה איתך היום

הסיפור נגמר

את עושה לי מר

ליידי מוזרה

למה למה רע

ליידי ליידי ליידי

פזמון חוזר

מרגישה הזדהות נמצאת בזוגיות בפרק ב אך מתקשה למצוא חברים אמיתיים שלא רוצים לנצל אותי ובן זוגי הכל אנטרסנטי הילדים פרחו מהקן מזמן עסוקים בחייהם מרגישה הרבה פעמים בדידות  מנסה להשיג חברים אך בגיל 55 קשה ביותר- מטבעי אני אוהבת אנשים וחברה בעבר היתה לנו חברה לטיולים ומסיבות כאשר התגרשתי כל התפוגג  - העבודה מסיתה אותי מהבדידות  אך גם שם רובם אנשים צעירים שאינם מוצאים בי עניין  אם לאנשים יש הצעות אשמח לקבל

הי לבעלת הפוטנציאל,

מכל מה שכתבת אני מרגישה רצון לכתוב לך שמה שחשוב הוא שיש לך פוטנציאל להיות נאהבת. את בעצמך כתבת בצורה כ"כ יפה, שזו חוויה נורא חשובה כדי להרגיש מחוברים לחיים. לצערי, המון אנשים מרגישים שאף אחד לא יכול באמת לאהוב אותם וזו חוויה נוראית. לא בטוחה שקלעתי לתחושותייך, אך זה מה שעבר לי ממה שכתבת.

בת כמה את? מה את מרגישה שהחמצת ולא יכולה כבר לממש?

הייתי שמחה אם היית מספרת יותר על עצמך, למה את מסתכלת קדימה ורואה רק דיכאונות ועצב? זו היתה מנת חלקך עד עכשיו בחיים, או שהמצב הרגשי שאת מתארת עכשיו הוא מהשנים האחרונות?

שתפי אותנו יותר, שירי

לפעמונית, ראיתי שכתבת משהו על השיר בפוסט אחר. הוא כ"כ חזק ותודה שנתת הזדמנות שהמילים האלה יוכלו להיקרא שחור על גבי לבן. זה מאד עוצמתי.

nyo, אני מציעה לך לפתוח נושא חדש כדי לקבל התייחסויות למה שכתבת.

היי שירי, אני נמצאת במצב מאוד גבולי מבחינה ביולוגית,כבר חציתי את גיל ה-40, אני לא ארצה להיות אמא מבוגרת מידי כך שחלון האפשרויות נסגר בפניי ממש בימים אלה. אני לא רוצה להיות אם חד הורית ולגדל את הילד לבד, אין לי את היכולת לעשות זאת. קיוויתי למצוא אהבה וזוגיות אבל לא נראה שזה יקרה בקרוב או בזמן. המחשבה על כך שלא תהיה לי משפחה גורמת לי לדכאונות חמורים ולייאוש גדול. המחשבה על הבדידות שאולי תלווה אותי בגיל זקנה מכניסה אותי לחרדות. אין לי רצון בילד כשלעצמו אלא בתא המשפחתי. אין לי מילים כדי לתאר עד כמה זה מעציב ומדכא אותי.

הי לך,

קודם כל אני בהחלט יכולה להבין את ההיסוס כמה לפתוח ולחשוף כאן. אני מקוה שככל שתשתפי יותר, תרגישי גם יותר נוח עם צורת התקשורת הזאת.

הסיפור עם השעון הביולוגי הוא לא פשוט, כי אכן אם את רוצה להביא ילד, הזמן בשבילך לקבל החלטות הוא לא רב. אבל..אני לא בטוחה שזה מה שאת מעוניינת בו, או שאולי זה מה שמקובל, או שהיום את לא רוצה, אך חוששת שבעתיד תצטערי.

יש כל מיני דרכים לבנות תא משפחתי, גם אם זה לא יקרה בצורה הקלאסית. כרגע נשמע שאת בעיקר מבקשת זוגיות ופחות מחוברת לרצון בלהיות הורה. נורא קשה לי לכוון אותך, כי שוב, גם אם היום זה לא מתאים לך, חלון ההזדמנויות למהלך של הריון הוא לא רחב, כמו שגם את מבינה. אני חושבת שאת צריכה להגדיר לעצמך זמן שבו את עומדת לקבל החלטה. זה יכול להיות שנה או שנתיים, תראי מה נכון בשבילך. בזמן הזה נראה לי שזה קריטי שתעזרי בטיפול כדי להבין מה הרצונות שלך. ולא פחות חשוב, מה הפחדים שלך. את כותבת שאת לא מתחברת לפורמט ההיכרויות באינטרנט. לי זה נשמע כמו דרך להימנע מהיכרויות, כמו הסבר רציונלי ללמה את לא עושה את זה. יש לך איזשהו מושג מה מעכב אותך ביצירת קשר? היית בעבר בקשרים זוגיים, אם כן, איך הרגשת בהם?

הצורך בתא משפחתי שיהווה עוגן ובטחון הוא מאד מובן, אבל כמו שכתבו לך אחרים, גם בתוך משפחה אפשר להרגיש בודדים. המטרה היא לא להצליח לבנות תא משפחתי, אלא לעשות את זה נכון וטוב. אולי כאן דווקא הבגרות שלך יכולה לסייע לך לעשות בחירות נכונות יותר. אבל כמובן שדבר לא יקרה, אם לא תפתחי בפני עצמך אפשרויות להיכרות. 

אשמח לשמוע מה דעתך על הדברים, שירי