VGR שלום,,

את מקשרת את הניתוח האסטטי שעשית כסיבה לחרדה? אני מניח שעשית את הניתוח על מנת שתרגישי טוב עם מראך,לכן לא הגיוני שזו הסיבה.

לקיחת התרופות הן על דעת עצמך? התייעצת עם רופא המשפחה או אחר?

מומלץ לבקש הפניה למרפאה לבריאות הנפש בסמוך למקום מגורייך כך שתוכלי לקבל יעוץ בנושא בעייתך.

לא סביר שפיתחת תלות בתרופות בזמן הקצר שאת לוקחת.בדרך כלל ההשפעה של תרופות אלו מתחילה אחרי תקופות ארוכות יותר.

נסי למקד את הסיבה לחרדות,אולי אפילו לרשום את שחולף בראשך בזמן שאת "קופצת בבהלה" לאחר שנירדמת ,זה יכול להועיל באיתור חששך מן המוות.

כל טוב,,

שלום BENO, את המרשם לתרופות קיבלתי מפסיכיאטרית במיון. אני בהחלט קבעתי תור לפסיכיאטר וכן הולכת לטיפול פסיכולוגי ( שכרגע לא ממש עוזר). האמת שזה לא רק תחושה של תלות, אלא זה עליות ומורדות שזה גורם. השפעתו של לוריוון כ6 עד 8 שעות ואחר -כך התחושה היא של בחילות וקושי כאילו אתה בגמילה וכך חוזר חלילה.

נשמע כמו חרדה קלסית. תרופות יעזרו לך וגם מדיטציה טובה וחופש אולי סתם טיפול פסיכולוגי. להפוך לאמא זה מעמסה רצינית ואחריות רצינית

אני לגמרי מעדיפה אמהות כמוך שנטל האחריות מכביד עליהם מאשר כאלה ששוכחות את עצמן או את הילד שלהן.

נראה לי לא קל כל הענין של ההורות למרות שאני לא אמא ויכולה רק לדמיין

שלום vgr,

את מתארת מצב חרדתי סוער, אני מצטערת שאת עוברת תקופה כזאת, אבל החדשות המעודדות הן שהתרופות האנטי חרדתיות מאד יעילות ברב המקרים. תני עוד זמן לציפרלקס, בדר"כ לוקח כמה שבועות עד שמרגישים את ההטבה. ככל שההשפעה של הציפרלקס תגדל, תוכלי לוותר יותר על הלוריוון, שהוא באמת משהו לsos וכדאי להיות עם היד על הדופק ולא להשתמש בו יותר מדי, כי יש לו מרכיב ממכר.

יחד עם זאת, זה טוב שאת בטיפול פסיכולוגי. התחלת אותו רק עכשיו סביב התקפי החרדה? אם כן, גם כאן צריך לתת עוד זמן כדי להרגיש האם הוא עוזר לך. הטיפולים הכי יעילים לחרדה הם טיפולים קוגניטיביים- התנהגותיים. את יודעת באיזו גישה את מטופלת?

וגם עוד כמה שאלות: זו הפעם הראשונה שאת חווה התקפי חרדה? האם יש איזשהו טריגר להתקפים? מה את עושה ברגע שהחרדה מתחילה לעלות: לוקחת לוריוון, נעזרת במישהו קרוב? וגם אני רוצה לשאול אותך איך את מתפקדת בשבועות האלה עם הילדה שלך ובשאר תחומי החיים? יש לך עזרה ממישהו? בן זוגך יודע מה עובר עליך, האם הוא משענת עבורך?

אשמח לשמוע יותר, שירי

שלום שירי, בעלי מודע למצבי, למרות שהוא התעייף כבר. אני מפחדת לישון לבד, לא יוצאת מהבית ובכלל לא עושה שום דבר. הטיפול בילדה נופל על הסבתות שעל הדרך מטפלות גם בי. וכולם עושים את הכל סביבי ואני כמו זומבי. הסובלת העיקרית היא הילדה, כי אני לא מתייחסת אליה כמעט כי אני עסוקה במדדים ותסמינים שיש לי. כיוון פחדתי שאני מתמכרת ללוריוון לקחתי שלשום חצי כדור בלילה ואתמול חשבתי שאצליח בלי. התוצאה היה מאוד רצינית. היה התקף כל כך רציני שהזמנתי אמבולנס באמצע הלילה( זאת כבר פעם שלישית מאז מה שקורה לי) אמנם בסוף לא נסעתי איתם ובשלוש בלילה לקחתי חצי לוריוון. מאתמול כואב לי הגה והידיים ויש לי זרמים בלתי פוסקים של חום. בבודר משפחה אמר לי לקחת לוריוון בבוקר ו ערב עז שמחר אראה פסיכיאטר. כשיש חרדה אני נשענת על כולם. אחת הבעיות העיקריות שלי שיש לי פחד ממוות ופחד מללכת לישון ולא משנה מה אומרים הקרובים. הפחד לא משתחר בגלל התחושות הגופניות. תודה רבה

הי.

מצטערת לשמוע על הגיהנום שאת עוברת. התקפי חרדה כאלו הם בהחלט בלתי נסבלים.

זאת איננה הפעם הראשונה שאני שומעת על חרדה כזו לאחר ניתוח. אשמח אם תספרי יותר על הניתוח?, מה עברת בו?, האם הייתה לך הרדמה כללית והאם את מרוצה מתוצאות הניתוח.?

ההרגשה שלי היא שקרה לך משהו שקשור לניתוח, בהנחה, שהתקפים מסוג זה לא היו קודם.

נראה לי שכדאי לך לבדוק שוב עם הפסיכיאטר ביחס לטיפול התרופתי שאת מקבלת. אינני בטוחה, שהלוריוון הוא הכדור הנכון. חשוב, שתגיעי כרגע למצב, שבו ניתן להמנע עד כמה שאפשר מהתקפים של חרדה. יתכן שיש מקום התרופה הקרובה להיות מטופלת בכדורי הרגעה באופן שוטף ולא בתגובה להתקף חרדה עד שתחול ההשפעה של הציפרלקס.

ואני מצטרפת לדבריה של שירי עם כל הקשי יש למצב פתרונות. צריך רק להיעזר בסבלנות ולהיות תחת פיקוח פסיכיאטרי שוטף עד שתהיה התייצבות.

נשמח לשמוע מה קורה איתך....

אורית

שלום אורית אכן גהינום ואיוש. עברתי ניתוח להגדלת חזה בהרדמה כללית שממנה הייתי חרדה בטירוף. אחריי שבועיים התגלתה אצלי המטומה בצד אחד ואת התקף כנראה בפעם הראשונה חוויתי שהתחיל לנסול לי דם מהחתך ןהייתי לבד בבית והייתי בטוחה שאני עומדת להתעלף וחלילה למות. זה היה בסדר בסוף, קיבלתי אנטיביוטיקה למניעת זיהומים ולאחר חמישה ימים בלילה קמתי בבהלה שאני עומדת למות והובהלתי למיון. מכאן המצב רק החמיר ואתמול הייתי שוב בחרדה האיומה הזאת. לפני כן, עבדתי, טיפלתי בילדה והייתי הדמות העיקרית שמטפלת בבית. כמובן עצמאית בהכל. חלק מהבעיה גם שרזיתי מאוד והשתלים מכבידים אליי והצד השמאלי מושך ולכן מלחיץ אותי עניין של התקף לב כי בעצם לא ממש יש לי תחושה בגוף. אני בלופ ולא יודעת איך יוצאים מזה. תודה אורית

הי.

טוב, עכשיו אני מבינה מה קרה לך. זה אכן מאוד מבהיל (הגם, שזה לא בהכרח מסוכן) לחוות דם מחתך של השתלת חזה.

תמיד, כשעושים ניתוח אסטטי יש סביב זה המון פנטזיות ותקוות של שינוי בהרגשה ובדימוי הגופני וכשקורה משהו שאיננו צפוי הגוף והנפש נכנסים לטראומה.

אין שום קשר - אבל שום קשר כלשהו בין כובד החזה בצד שמאל להתקף לב. המוח שלך עשה הקשר כזה, כנראה משום, שחרדה מלווה בדופק מהיר.

האם ביקרת אצל המנתח? שאלי אותו בקשר לתחושת הכובד בצד שמאל...יכול להיות שיש לו פתרון לכך ומעבר לכל יתכן, שהוא יוכל להרגע את כל חששותייך הרפואיים.

מעבר לתרופות אני מציעה לך לעבור טיפול בהפנוזה, שיעזור לך "למחוק" את הפחד . דמייני את עצמך כל יום (שלוש פעמים ביום) בריאה, זקופה ויפה. דמייני את החזה שלך חלק ובריא.

את כרגע נמצאת במצב של טראומה. זה מצב, שבו משחזרים שוב ושוב את החלקים המפחידים והמאיימים שקרו לך וצריך לעזור לך להפסיק את החשיבה הזאת.

דווחי לי מה קורה.

אורית

שלום אורית את ממש הבנת מה עובר אליי והוקל לי לדעת שמישהו מבין אותי ושאפשר לצאת מהמצב הזה, למרות התסכול והאיוש. שמעתי על היפנוזה אבל אין לי מושג מי עושה טיפול כזה ומה יעילותו. תודה על העצה ואת כל כך צודקת שאני "אסירה" של המחשבות שלי. אם יש לך המלצה על מטפל בהיפנוזה, אשמח לשמוע. תודה ענקית על תמיכתך.

הי יקירה.

אל תתיאשי. יש מוצא.

תבדקי בגוגל פסיכולוגים, שמורשים לעשות היפנוזה. את יכולה לפנות לד"ר גבי גולן (מייל) ולשאול אותו. הוא גם מרכז את הקורס בהיפנוזה.

היפנוזה מורשים לעשות רופאים ופסיכולוגים.

בנוסף, קראי חומר על יהודית מילוא (גוגל) היא איננה פסיכולוגית אבל מדברת הרבה על טכניקת שחרור מ"מאסר מחשבתי". היא מסבירה, שהחומר, שבו אנו מאכילים את המוח שלנו, קרי, הסרטים שאנחנו מריצים בראש הם והם בלבד, שגורמים לנו לכל הטראומה.

יאללה. מצאי אדם מתאים לטפל והתחילי לעבוד.

אחנו כאן איתך.

אורית