אין יותר מידי מה לספר,סתם, אני מרגיש שישנם מקרים בהם אני מקבל מחמאה ואז איזה מנגנון אוטומטי בתוכי דואג לקלקל את הרושם וחשוב לי לדעת למה.כאילו אני מעניש את עצמי

כאילו מישהו מאותת לי במורס,  עברנו מכשול אחד ומרגישים נהדר באים עוד שני מכשולים ברצף ושוב צריך להתמודד מולם,בלי להשוות חס וחלילה אבל אני מרגיש קצת כמו יעקוב אבינו. ממכשול אחד למשנהו אבל אם הסוף יהיה אפילו 5 אחוז ממה שהיה הסוף של יעקוב אני אהיה מאושר.

הי רספוטין.

יש לי הרגשה שקשה לך להישאר ב"טוב" ובאהבה אולי מפני שאתה מרגיש לא ראוי לה?

אתה מכיר את המנגנון הזה שבו דוחפים את הלשון שוב ושוב למקום שהכי כואב בשן? , לפעמים אנחנו משחזרים שוב ושוב חוויה כואבת מן העבר או סוג של דיאלוג שהיה לנו עם האנשים המשמעותיים בחייך.

נראה שהאתגר שלך עכשיו הוא לשבור את התנועה המעגלית הזו וללמוד להשאר במקום שמקבל ומכבד אותך בהסכמה ובשלווה.

אורית

לי הרבה יותר קל לקבלדברים שליליים עלי

כשמחמיאים לי תמיד זה נשמע לי שקר/צביעות וכו

הרבה יותר קל לי לקחת ללב ביקורת

לאורית, זה משהו שאני לא מצליח להבין, למה אני תמיד דואג להזכיר לעצמי את השלילי שבי ונותן לו להאפיל על החיובי?  או למה אני מעניש את עצמי על  ההתנשאות שלעיתים מלווה את המחמאות?

הודיה, הציטטה מהתנ"ך , תגגלי.