כבר כתבתי על הפרידה הקשה שהיה לי עם חבר שכול כך אהבתי. הבעיה שאני לא מפסיקה לאהוב אותו. לא מצליחה למנוע מעצמי לכתוב לו ואפילו הוא ענה שאוהב אותי אבל אני בטוחה שרק מינית. אני נמצאת בתקופה שכול כך זקוקה לחום ואהבה ואני לא מסוגלת נפשית לצאת עם משהו אחר. התקופה הנוראית של החגים (כול משתגידו לצאת פה ושם לא אלך לבדי) זה עוד יותר מכניס לדיכאון ולבכי .אין לי חשק וכוח לחיי. לא אנסה להתאבד כמו שעשיתי כי בכול מקרה לא הצלחתי למות אז אין טעם לנסונותי אבל גם בצורה כזאות לחיות אין לי חשק ורצון. סליחה מראש שאני כול כך ישרה וכנה כי ככה הטבע שלי .