מה לגבי לגייס עזרה לשבת?!?

מה עם כן לבקש עזרה?

זה כלכך חיוני וכלכך חשוב לחיים בכלל. כולם מבקשים עזרה, בכל גיל, בכל מיני מצבי חיים.

מה עם ההורים שלך? אחים? חברים?

בכל מקרה, אני מאחלת לך שבת שלום, אני מאחלת לך למצוא כוחות להתמודד ולראות שאת מסוגלת.

חברות יקרות , תודה רבה, נולדת מחדש הייתי מאוד מאוד שמחה לבוא אלייך שבת, באמת, אני אקח לתשומת ליבי... ואני אחשוב עלייך בשבת באופן וירטואלי ואתפלל על שתינו, פשוט 2 המשפחות של אחיות שלי מגיעות אלינו שבת והן ממש ממש רוצות לראות אותי אחרי הרבה זמן שלא נפגשנו, לצערי אני לא יכולה לאכזב אותן ולא להגיע להורים, אבל להגיע אלייך זה היה מאוד מעניין דווקא, נהיה בקשר, תודה רבה לך על ההצעה:-) ומיכל יקרה, הורים- ממש לא, חברות- ממש לא, הן לא יודעות על מצבי, הן רואות קצת אבל לא יותר... אולי אני אבקש מ- 2 אחיות שלי להשגיח על מה שאני אוכלת, אבל אבל אבל אבל אני מתביישת לבקש דבר כזה..... מרגישה מטומטמת, חסרת אחריות, מפגרת, טפשה, לא יוצלחית, לוזרית, ילדה קטנה, שונאת שונאת שונאת לבקש עזרה!!!! ותודה תודה על האיחול הלבבי לשבת שלום:-) אנסה להיעזר בזה אין לי ברירה! אחרת......... "טוב מותי מחיי", כן, כן, עד כדי כך:-(

והכי הכי הכי נורא זה שתוך כדי שאני כותבת, אני בבולמוס נוראי לפני עוד סופת הקאה נוראית, רק שזה יעבור מהר, רק שזה ייגמר מהר:-(((((

היי כולינה, אני מקווה שתעברי את הסופה בשקט וגם את השבת, למרות שגם אני לא יודעת מה יהיה איתי, עכשיו אני לא נושמת וכל הגוף שלי כואב מאוכל שאכלתי כל אחה”צ ערב, ומים שמלאתי את עצמי, אני לא מקיאה כמובן, אבל הכל תקוע לי ולא מצליחה להירדם, אחרי הבישולים של היום, נשאר גם מחר, והטעימות לא פוסקות, ואני עומדת להתעלף עוד שניה, הגוף שלי רועד מהעומס שהעמסתי עליו ומה שמפליא שזה לא נוגע בי כ”כ וגורם לי להיכנס לייאוש ותסכול אין סופי, כאילו מישהו שימן את נשמתי כדי שלא תיפגע מהחיצים שנופלים עליה.. וזה מרגיש מוזר כי אני רוצה לצרוח אבל משהו חוסם לי שם במח.. אוי שבת כמה שאני לא אוהבת, אפילו 'שונאת' מרגיש לי נורא לומר ולא פייר, כי בסוף יהיה טוב, אז למה סתם לחרחר.. טוב אני שוב מתחילה לחפור, בקיצור כולינה, ליבי איתך וגם אני מרגישה שאני צריכה השגחה כל רגע, כי אני פועלת על אוטומט, סתם בלי סיבה של ממש.. וגורמת לעצמי סבל מטורף (הצילו! מתי האוכל יורס כבר למטה???)

היי יקרה, אני כל כך מבינה אותך בענייני טעימות, בגלל כל הטעימות לשבת אני מקיאה... מקנאת בך שאת לא מקיאה וטוב שכך אל תכנסי לצרה הזאת, לסבל הזה, לצער הזה, לכאב הזה, אולי תעשי קצת פעילות גופנית, אולי הליכה של 10 דק' בחוץ כדי שהאוכל ירד, זה מאוד מרגיע, ואני שמחה לשמוע שבסוף שבת אצלך זה טוב, למרות שגם אני שונאת שבת, אבל רק בגלל סעודות שבת, כך אי אפשר לשרוד בלי שבת... ממש איתך בסבל, יודעת בדיוק עכשיו מה את מרגישה כי גם אני מפוצצת באוכל שהולך לצאת (מקווה) בדרך לא דרך... תשמעי לי, תעשי סיבוב ותרגישי יותר טוב, אני אלך לסופה שלי הנוראית שלי.. :-((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((

כולינה, אני לא מקיאה כי החלטתי כך, החלטה מאד אמיצה, הענין הוא שיחד עם ההחלטה היה גם ענין של השמירה על עצמי, מה שלא הולך לי כ”כ לצערי. וזה שאני אומרת על השבת שיהיה טוב זה כי כך אני רוצה שיהיה אז אני מנסה לדמיין זאת כבר מעכשיו... וגם אצלי השבת בעייתית רק בגלל האוכל והטעימות הנוראיות. הליכה עכשיו אין מצב אני עם פיג'מה ומעבר לזה האוכל עושה לי ממש כאבים בכל הגוף ומשיכות עזות ברגליים, כך שאני לא מסוגלת לעמוד אפילו.. יואו מקווה לטוב. מה איתך? אחרי הסופה, או שהצלחת להתאפק? יש למישהו עצה איך לעבור הימים האלו בכבוד??

עדיין על הרצפה:-( מקיאה, מנסה להקיא עד הסוף כמה שאפשר, ייוצא לי דם מתוך הפה וזה קצת מפחיד אותי, רק שאני לא אמות פה על הרצפה ויגלו אותי... איך מחליטים החלטה כזו שלא מקיאים? מה עושים כשיש בולמוס? גם אני לא מקיאה כשאני אוכלת טיפה... אף פעם אחרי בולמוס לא התאפקתי, מה, שכל הטינופת תשאר לי בבטן? בואי נחשוב ביחד שיהיה לנו טוב השבת? מבינה אותך כשאת אומרת שהרגליים מושכות למטה, גם אני מעולפת על הרצפה עכשיו ואני לא מצליחה לקום

אמנם אני לא חזק במה שנקרא הפרעות אכילה... אבל האם עוד לא המציאו פתרונות הרפייתיים לקשיבות הגוף בזמן הסערה כזאת? משהו שיאפשר גם לאכול לאט יותר, או מהר אבל סוג אחד של מאכל (נגיד רק את הסלט)... ולהשאיר ההקאה כאופציה (מה שיהפוך את ההתמודדות במשהו מבוקר מראש? (עובד מצויין עם OCD)

נראה לי אשאר לישון על הרצפה עם הבגדים ועם ההקאה, אין לי כח להחליף פיג'מה ולסדר את כל הבלאגן שעשיתי ברצפה... אני נעולה בחדר כך שאף אחד לא רואה/יודע/שומע... פשוט מתביישת מעצמי, איבדתי צלם אנוש!!! לילה טוב לכולם! נקווה לטוב. מאחלת לך שינה ערבה וטובה, ולי? יש הרבה מה לסדר...

:( הלוואי שהייתי שם בשבילך.. ההחלטה הייתה חייבת לבוא וחשבתי שאם אני מחליטה כזו החלטה אז אהיה חייבת גם למנוע בולמוס.. אני מנסה אבל מועדת לפעמים. וזה לא חייב להיות בולמוס כי כמעט כל דבר עושה לי רע, אבל עכשיו רע לי בכל העצמות בגוף, זה מפחיד כמו ההרגשה שאחרי ההקאה רק שבלי ועם כל הכבדות בפנים. מפחיד שאת מקיאה דם.. זה אומר שפצעת את עצמך בדרך, לא? איך את יכולה להקיא, אין אף אחד לידך? לא שומעים אותך? קחי חיבוק בינתיים... ובאמת עכשיו אני מחליטה (כמו כל רגע שאני מחליטה) שתהיה לי ולך שבת מצויינת של ארוחות שקטות ללא בולמוסים, ללא הקאות וללא הרעבות, פשוט שבת שקטה וגם יום שישי. לכי לישון וקומי לבוקר חדש ונפלא..

אברהם, הלוואי שהייתי יודעת אילו שיטות יש לעבוד על הנושא, אצלי מה שקורה זה שאני מכניסה משהו קטן לפה והוא מגרה לי את הבטן וממשיך לעוד ועוד למרות ששניה קודם אני אומרת לעצמי שאני לא אוכל ולא אגע וכאילו זה לא עובד.. אז לפני שבוע וחצי כשהקאתי הייתי אוכלת בידיעה שאקיא ועכשיו? סתם פשוט סתם אין לי סיבה משהו שמושך לשם.. הלוואי והייתי עולה עליו. כולינה לילה טוב יקירתי, אני עדיין מתגלגלת מצד לצד וזה לא נוגע בי כ”כ- מוזר!!

שלום אברהם, אני מנסה יוגה, אבל כל התרגיל אני במחשבות על מה אכלתי/ לא אכלתי, מה יקרה איתי בהצשך היום אם אני אקיא או האם אחזיק מעמד? זה לא ממש מרגיע אותי, המחשבות שלי אובססיביות מידי ולא מרפות. אני אוכלת מאוד מאוד לאט, גם סלט, אבל פתאום המחשבות באמצעע הסלט רצות לבולמוס פשוט פתאום בלי שליטה, משהו מפחיד, לא בשליטה.... לכן אני לא מאמינה לשום דבר שנכנס לי לפה, מעדיפה לא לאכול. נולדת מחדש יקרה, מקווה שתרדמי בזמן הקרוב.. את איתי בלב:-) אני עדיין על הרצפה מנסה להתאושש...

אני קמה... נשבר לי הגב... אסדר ואלך לישון, נמאס לי מהמעגל הזה... לילה טוב וחלומות נעימים, מחר יום חדש, נאמין שיהיה טוב! מזל שאתם פה איתי, ממש תודה, זה עוזר לי:-)

יופי, אני שמחה שהחלטת ללכת למיטה, מספיק הענשת את עצמך עם הקיא.. אני התעוררתי, לא יודעת איך עם כאבי בטן, בחילות ושלשולים (טוב כמעט כמו תמיד) אבל תראו, אני אצליח היום!!!!!!!!!!כולינה גם את אני בטוחה!

יואו, איזה קטע, רק אחרי שהגבתי אני רואה את השעה הייתי בטוחה ששעה אחרי (שכחתי שלא הזזתי לשעון חורף), אני בשוק, מה התעוררתי?! ישנתי רק 3 שעות! זה מטורף! איך אתפקד היום?! יהיה בסדר, אני בטוחה!

כן... אבל ה 4 ימים האלו היו קשים קשים קשים עם המון מלחמות נגדהאוכל, מתישים מעייפים, הלוואי וזה היה הולך חלק, אבל אני באמת מעריכה את השקט הזה שהיה לי, תודה לך! נולדת מחדש יקרה, מקווה שחזרת לישון... האם יש סיכוי שתנוחי צהריים? או שתלכי לישון מוקדם היום, שבת נכנסת מוקדם... מתפללת שתהיה לנו שבת טובה, התחלתי לשם שינוי עם ארוחת בוקר טובה, לקחתי כדור להרגיע קצת את עצמי ועכשיו אני בדרך להורים, כל כך רוצה שיהיה טוב, בלי הרבה אוכל, בלי בולמוסים והקאות... לו יהי... שבת שלום לכולם... אמאלללללללההההה

ססססססססססייייייוווווווטטטטטט!!!! הקאתי לפני ערב שבת, הקאתי אחרי ארוחת ערב שבת הקאתי את בוקר שבת והקאתי בצאת שבת, איזה יופי לי!!!! את כל הארוחות ואני מרגישה שמנה פרה דבה מכוערת תאוותנית, לא הצלחתי להקיא הכל וזה חרפן אותי נורא כל השאריות האלה אני אפגוש אותם מחר במשקל ושוב כמה ימים של חוסר באכילה ואז שוב סופ"ש בולמוסים והקאות אלה הם חיי... עד שאשים להם סססססוף גדול ומר, עד שייגמרו הכוחות, עד שייגמרו נטיפי הסיבולת שנשארו בכוחותיי עד עד עד.... שיתפתי לעזרה הפעם את 2 אחיותיי גיסתי ואמי והן לא שמו לב אליי כי הם היו עסוקות עם הילדים ולכל אחת מהן היה תירוץ למה לא השגיחו עליי... ואני הייתי עסוקה במלחמה העצמית שהשתלטה עליי, זו פעם ראשונה שהם ידעו שאני הולכת להקיא כי אמרתי להן, ידעתי שאין לי על מי לסמוך, קשה קשההפה נקרע הבטן נקרעת השיניים כואבות והראש חושב מחשבות לא טובות, אז איזו מן שבת זו לעזאזל? במיטה עם חושה ותסכול אחרי כל הקאה! לא נהנתי עם המשפחה לא דברתי לא שיחקתי רק מחשבות הרהורים בולמוסים והקאות, מה צריך שבת כזו האא??? ואיך היתה לך שבת נולדת מחדש? תשמחי אותי שלפחות לך היתה שבת נורמלית, בבקשה!!!!!!

מסכנונת.. לא פשוט מה שעברת, במיוחד לאור העניין שהן ידעו והיו שם ולא יכלו/לא רצו לעשות כלום בשבילך... כשאני קוראת את מה שעברת אני נזכרת בעצמי רק לפני שבועיים ימים של טירוף אכילה, הקאה, תסכול, מחשבות, מעשים מכאיבים וחוזר חלילה... פשוט סרט רע.

טוב לעומתך השבת שלי הייתה זהב אבל, גם לי תחושה של טחינה אין סופית שלא נגמרת, שוב הולכת לישון עם בטן עמוסה ואין לי מושג ממה.

לא נותנת לה מנוחה לשנייה (טוב לא שנייה הגזמתי, אבל מרגישה שאני מכניסה לה סתם בלי שום סיבה)

אז לא הקאתי (זוכרת? החלטתי כבר לפני שבוע שאני סיימתי עם ההקאות) אז בסך הכל ההרגשות שבאות אחרי ההקאה לא נמצאות שזה מקל, אבל נשארת עם האוכל ועם הכבדות והכאב, והתסכול שחשבתי שהוא לא נמצא אבל כנראה שכן ועם החסר שממלא אותי שכשאני חושבת על אוכל ברור לי שהוא שם בשביל למלא את החלל שבי וברור לי שהוא גם לא יצליח וברגע שאסיים את הביס אחשוב על הדבר הבא..

על המשקל מעדיפה לא לחשוב..

לפחות יש לי את השלשולים שלי שמעניקים לי את תחושת ההתרקנות.. (בעיית עיכול)

מרגישה שבא לי לברוח לעולם ללא אוכל, ללא צורך בו, עולם נקי עולם טהור... שונאת, כן בא לי לומר את המילה הזו שונאת אוכל,

שונאת את התחושה שהוא נותן הטובה והרעה, את תחושת השקר שאנו חסים בצילה.. שקר האוכל..

רוצה כבר למצוא את תחושת האמת שבי, ולפרוץ איתה הלאה 

כן, אני זוכרת שכתבת שבוע שעבר על ההקאות, כיף לך שאת עומדת בזה, ותמשיכי! שמחה שהיתה לך שבת זהב, כל הכבוד לך! תקשיבי יקרה, הענין הוא שאני מעלה מלא במשקל אם אני לא במעקב עם עצמי לכן אני חייבת להישקל כל יום ועכשיו עלית כמעט 2 ק"ג רק מהשבת הזו... הקאתי 6 פעמים היום ועכשיו אני בבולמוס נוראי שלא מפסיק תוך כדי שאני כותבת, דייייייי בה לי למות, ממש ממש ממש אני רוצה למות, אני לא יכולה יותר, לא יכולה יותר, לא יכולה יותר, לא יכולה יותר, לא יכולה יותר, לא יכולה יותר, לא יכולה יותר, מרימה ידיים, אני מוותרת, שוברת את כל הכלים, מבטלת את הפגישות מבטלת את הטיפולים השבוע, מבטלת את החיים הולכת לישון ולא קמה שיניחו לי לנפשי, ואם לא אצליח להקיא עכשיו זה יהיה עוד יותר גרוע!!! לא רוצה לחיות, אין לי בשביל מה לחיות!! אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין בשביל מה, לא מוצאת טוב, לא רוצה טוב, לא רוצה רע, לא רוצה כלום, רוצה לישון ולא לקום מהמיטה לעוד מעגל רשע מרושע! אין לי תקנה, שבורה, רצוצה, גמורה, אין לי כח ללכת להקיא עכשיו אין לי אין לי אין לי כח ללכת להקיא, אבל אני חייבת, אנא, אנא, אנא, בבקשה פתרון! אין לי רחמים עצמיים! לא יכולה כמה אני מכאיבה לעצמי, כמה לא אכפת לי מעצמי, כמה כמה כמה כאב, סבל, צער, דדדדדדדדדדדדדדדיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי לא מצליחה לחיות, לא מצליחה לחיות בחיים האלו, לא רוצה לחיות ככה, רוצה לומר לכולם שלום ולא להתראות, שלום ולא להתראות ולא להתראות ולא להתראות ולא להתראות ולא להתראות, אמאללללללללה הולכת לסיוט המתמשך!!!! בבקשה מהר מהר מהר מהר מהר, שזה ייגמר מהר לא עוד פעם שעה וחצי להקיא, רוצה לישון לישון לישון:-(((((( איך מתים מהר? יש איזה רעל שהורג מהר ובשקט????? דיי אני מתוסכלת, מיואשת דדדדידיידידדיידדידידידיד!!!! אאאאאההההההההההההההההההה

שעתיים מנסה להקיא ואפילו קורונפלקס 1 לא יצא, אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף מתוסכלת מתובכלת מתוסכלת, רוצה למות לבכות לצרוח לצרוח, דייי חברה אני לא יכולה יותר לחיות ככה, צום צום צום, אני מכריזה: "מחר צום"!!!! וגם מחרתיים וגם אח"כ, 3 ימים של תענית אחרי כל מה שאכלתי בימים האחרונים, איזה שעבוד אלוקים ישמור! עד מתי? עד מתי?

רק עכשיו הולכת לישון... חיכיתי כמה שעות בכדי שמה שלא הצלחתי להקיא יתעכל לא מתוך שינה... נראה לי אקום בצהריים המאוחרות לפספס כמה ארוחות ולהזכיר לעצמי שאני בצום:-( אלוקים ישמור איזו מחלה ארורה!

כולינה מסכנה, רק עכשיו אני קוראת את מה שעברת, ליבי יוצא אליך, זה לא הגיוני הסבל שלך,את חייבת לעשות משהו בנידון רק בשביל להפסיק את גלגל האימים שאת נמצאת בו. שום דבר בעולם לא שווה את ההרגשה הנוראית הזו שאת חווה. פליז בשבילך תנסי להזכר בתחושה ובהרגשה שהייתה לך בתקופה שלא הקאת. אני אומרת לך אני כולה כמעט שבועיים לא מקיאה ועם כל התחושות הקשות של האוכל שיש לי שום דבר לא משתווה עם ההרגשה של אחרי קיא או אחרי נסיון הקאה.. בבקשה מתוקה דואגת לך נורא.. איך מרגישה היום? בטח מותשת נורא!

כן מאוד מאוד מותשת, היום קמתי מהמיטה רק ב- 18:00 ועכשיו חוזרת למיטה, לא הכנסתי לפה כלום אחרי הטראומה של אתמול, רק כוס 1 של תה צמחים וזהו הולכת למיטה ולא נפגשת עם האוכל היום למזלי... פחד איימים מהאוכל, לפחות היום עבר לי בשלום, פחד איימים ממחר יום חדש! עצובה מאוד מיואשת!