מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדה שום כדור כבר לא עובד, על סף ייאוש

שום כדור כבר לא עובד, על סף ייאוש

29/03/14 0:29
47 תגובות

סובל מדיכאונות כמעט כל חיי, דיכאונות קליניים.



התחלתי לקחת פרוזאק כשרק התחילה האופנה בגיל 28 אחרי שאבי נפטר והתחושה הייתה מדהימה, פתאום נעלם הכעס, נעלם הדיכאון, החיים נראו אחרת. אבל אחרי כמה שנים, הכדור הפסיק להשפיע ואז התחיל מרוץ של החלפות כדורים שאף אחד מהם לא עזר. עברתי את ה כל הSSRI I NSRI H



ניסו לתת לי תרופות מחזקות כמו לגמוג'ין וטגרטול ומה לא. הכדורים פשוט לא עובדים עלי, הפכתי לעכבר נסיונית של הפסיכיאטרים והם עוברים איתי מעגלים של תרופות שכבר ניסו עלי ולא עבדו בעבר, ויש סוג של אפאתיה לסבל שלי,  לאחרונה גם כדורי הרגעה כמו קסאנקס הפסיקו להשפיע, וכדי להרגע אני מעלה עוד ועוד את המינון, כי בלי הקסאנס אני עשוי לפגוע בעצמי. רק מי שחווה דיכאון קליני קשה יודע כמה הסבל הזה בלתי אפשרי, אתה נמצא בבית סוהר של עצמי עם השדים ולא יכול לצאת לאור. 



 



התחלתי טיפול ב EMDR אבל זה לוקח זמן, ואין לי זמן. בכל פעם שאין אף אחד בבית, אני מפחד שאני אפגע בעצמי ואז אני נוטל תרופות הרגעה מעל המינון המומלץ כדי לישון כי זה הזמן היחיד שבחיים שלי שאני לא סובל ולא מרגיש מדוכא או כואב. כל יום בבוקר זו עוד התמודדות, האם לקום לחיים, או שהיום לגמור את הסבל אחת ולתמיד.  לא יודע אם יכולים בכלל לעזור לאדם כמוני פה, צריך פשוט לפרוק 



תגובות

דניאל יקר. אני מבינה אותך. המסע הזה בין הכדורים בהחלט מייאש ומתיש ובעיקר כשסובלים בדרך....מה דעתך לנסות את הקסדות נוגדות הדיכאון?, האם ניסית? מעבר לנסיונות התרופתיים הדבר החשוב ביותר הוא להיות בחברה, ליצור , לעשות...ברגע שאתה נשאר בבית אין שום דבר שיסיט אותך מהגירויים השליליים הפנימיים. אחד מהדברים שעוזרים הוא פעילות ספורטיבית. נכון שזה קשה ולמי יש כוח אבל זה משחרר אנדורפינים במוח ומכהה את הדיכאון והחרדה. ספר יותר עלייך ועל חייך? מי תומך בך? מה אתה עושה בכל שעות היום? האם ניסית לשלב בכדורים את התרופה "אביליפיי""?

דניאל18
29/03/14 22:44

לצערי אין מי שתומך בי. אני שומע שוב ושוב משפטים כמו רק אתה יכול להציל את עצמך, או לך למיון . החברים התרחקו ואני מבין אותם. כמה אפשר לסבול בן אדם שכל היום בדיכאון ובוכה ולא מצליח לצאת מהמיטה. אני באמת מנסה לצאת החוצה מהמיטה, אבל גם לצחצח שיניים הפך להיות קשה מאוד. ניסיתי הכל, פעילות ספורטיבית כמו שהמליצו לי אבל בקושי הצלחתי ללכת, אומגה ותזונה נכונה. נכון להיום אני מכור לכדורי הרגעה, אין יום שעובר עלי בלי כדורי הרגעה, וכשקסאמקס מפסיק להשפיע אני חייב להעלות מינון כדי להרגיע את עצמי וגם המינון היותר גבוה של הקסאנקס כבר הפסיק לעבוד. החליפו לי את הקסאנקס במשהו אחר וגם זה הפסיק לעבוד עלי. יצרתי קשר בזמנו עם ברנסטריד נדמה לי שככה קוראים להם לגבי הקסדה, אבל הם רוצים המון כסף שאין לי. החיים שלי מאוד בודדים, היו לי בעבר חברים מאוד טובים אבל אני לא מצליח לתקשר איתם כי כבר אין להם סבלנות לראות אדם וחולה בדיכאון קליני ויש להם את הבלאגנים שלהם בחיים. , המשפחה גם כבר מיואשת ולא יודעת איך לעזור לי חוץ מאוכל שמביאים לי שאני לא אוכל, כי אין לי תאבון. מה זו התרופה אבילפיי, לא שמעתי עליה?. אולי זה יעזור? כרגע משלבים לי ציפרלקס עם מאתיים מיליגרם למוג'ין או משהו כזה, וזה פשוט לא עובד כמו כוסות רוח למת. אני לא רוצה למות, אני רוצה לחיות, לאהוב, לשמוח, ואני מקנא כל כך בכל מי שלא יודע מה זה הסבל הזה. בכל מי שנמצא שם ובחיים עם בעיות שיגרתיות ונורמליות, הגוף שלי כבר גמור ומפוצץ בכדורי הרגעה, ואני לא יכול לסבול יותר. הפסיכיאטרית מתנגדת לאישפוז יום, היא טוענת שזה רק להשגחה במקרה שאני יעשה לעצמי משהו ושהם לא יכולים לעשות שםש משהו מעבר להעביר שוב ושוב מכדור לכדור, או לתת כדורי הרגעה, וזה בעצם היא כבר עושה. פשוט נמאס לי להיות חולה כל כך. החלומות שלי כל כך פשוטים, אני לא רוצה כסף ולא אהבה ולא הצלחה או קריירה כמו אנשים אחרים, אני רוצה לצאת מהגיהנום. זה כל מה שאני רוצה כרגע.

רות3008
29/07/19 8:49

היי דניאל מה קורה איתך בימים אלה

דניאל, טוב שאתה כותב, כל הכבוד. שנית, טוב שפנית לטיפול פסיכולוגי, כי הכדורים לבד באמת לא אמורים לרפא אותך ממה שאתה חווה. יש צורך בטיפול, והטיפול יקח זמן, ויש לך זמן. את כל הזמן. את כל החיים שלך. תמשיך לעדכן אותנו כאן. לילה טוב.

דניאל18
30/03/14 3:46

אברהן תודה, העניין בדיוק זה. טיפול לוקח זמן, ובינתיים אני בגיהנום. קשה מאוד בדיכאון כמו שלי לחכות עד שטיפול יעבוד , אי אפשר לחיות עם זה אני פשוט כבר לא יכול לחכות עוד חצי שנה או אפילו כמה חודשים שהטיפול יעבוד, בינתיים אני חי על כדורי הרגעה, לפעמים אפילו במינון מוגזם שאני מתבייש לציין כא ן ואני מודע לזה שזה מסוכן לי, אבל אין לי שום דרך אחרת להרגיע את הסבל קצת. . אין לי את הזמן לחכות עד שהטיפול ישכך את הדיכאון, אני לא מתפקד בינתיים והסבל נוראי. מיואש לגמרי.

דניאל, כתבת על דכאונות.
אולי תוכל לפרט יותר, עם אילו תכנים דכאוניים אתה מתמודד? דיכאון הוא סביב משהו - ציפיה-אכזבה, אמונה-כשלון וכיוצא בזה. עם מה אתה מתמודד? אילו מחשבות ישנם שם

lub
30/03/14 23:58

הי דניאל מה עם הקסדה http://www.camoni.co.il/index.php?idr=440&v=627&pid=9686אולי שווה לנסות

Poliana
31/03/14 13:56

שלום דניאל,אני בת 16,וגם לי קשה מאוד.עצם העובדה שאני שבויה בחרדות,לא מסוגלת לתפקד,גורמת לי להרגיש גרוע להתבייש בעצמי.לאחרונה החילותי ליטול פריזמה,אין שיפור משמעותי.אני מתגברת,יוצאת ממפתן הדלת למרות הכל,אבל זו מילה אחת (ואולי גם לא)שמתארת את זה:קשה,קשה וקשה.אין לי מושג איך נקלעתי למצב הביש הזה.אני רוצה לחזור לעצמי,ומייד.מתי זה יקרה?הלוואי שהכדורים המזויינים ישפיעו כבר.אני מאוד מנסה ורוצה לצאת מזה.מה דעתך על טיפול הומואפתי?

רחלי, ברוכה הבאה!

כל הכבוד על המאמץ והמלחמה שהכרזת על החרדה. אין ספק שתצליחי, כי את החרדה מנצחים, זו לא גזירה לכל החיים. התוכלי לפרט יותר את ההתמודדות שלך? באילו מצבים את נמנעת, והיכן את מצליחה להתגבר?

Poliana
31/03/14 16:57

אני מופתעת לשמוע שזו לא גזירה לכל החיים.(בהתחשב באנשים שציינו כאן שהם נוטלים תרופות פסיכיאטריות זה מספר עשורים.. )ההתמודדות שלי קשה ומורכבת מאוד.אני לא יכולה לצאת החוצה.אני לא יכולה לראות אנשים.קשה לי לעבור מחדר לחדר,אפילו בבית.אם במקרה הטוב אני יוצאת,זה לעולם לא יהיה לבד.אני מפחדת,מפחדת,מפחדת.לאירועים חברתיים,קניות בסופר,בעצם כל דבר סטנדרטי שאנשים עושים ביום יום.אני לא רואה היטב,והתרופות פשוט לא מועילות.אני כמהה לצאת מהמצב שלי,אבל איך אני יכולה להפסיק להיות ירידה,לצאת לרחוב ??ואל תשאל איך אני חיה,כי אני לא.

lub
31/03/14 23:15

להעלות את הבעיות פה זה כבר צעד ראשון

צריך להתפס למה שעושה טוב בחיים 

גם לי קשה מאוד

אני משתדל להתפס בילדיי ובאמונה ומקווה ב"ה לטוב ורפואה שלמה

לי ולכולכם אמן

lub
31/03/14 23:19

מישהו יודע האם הקסדה עוזרת לחרדות?

אני מניח שקסדת אופנוע עוזרת יותר... :)

 

 

rachelyyy, מצער לשמוע עד היכן החרדה פוגעת בחיים שלך. בעצם עד היכן לא?..

ובאמת, החרדה אינה גזירה לכל החיים. אקדים את המאוחר: ישנם אנשים שרף החרדה שלהם פוחת גם לבד כתוצאה מנסיבות משתנות: שינוי אורח חיים, סטטוס המשפחתי, ילד חדש שבא לעולם, שינוי במקום מגורים או במיוחד שינוי (רצוי או כפוי) של אורח חיים ואפילו תזונה. 

באשר לתרופות, בואי נודה על האמת שידועה לכל פסיכיאטר: תרופות פסיכיאטריות אינן מרפאות דבר. הן מקילות במידה משמעותית על המצב הקיים (למי שבאמת פועלות עליו) אבל כל זה רק למשך זמן לקיחתן, ולא לרגע שלאחר מכן. כמו אקמול. לא, שלרגע לא תהיה אי-הבנה: תפקידן חשוב מאד בשימור הרגשה משופרת לאורך זמן, מה שמקנה יותר ביטחון לטווח הארוך. אבל לרפאות - זה לא, וכל פסיכיאטר יודה לך בכך.

הטיפול בחרדה הוא טיפול פסיכולוגי. מה שמוכח כיום כיעיל יותר - CBT, אך גם גישות קצר-מועד אחרות (דינמי ממוקד, NLP, לעיתים גם EMDR). יש מה לעשות, כשבמרכז הטיפול עומד תרגול, שעורי בית, שינוי חשיבה והרגלי חיים. אני משתמש כמרכיב המרכזי בפסיכוטכנולוגיה (מאותה המשפחה של Somatic Expirience ו-Mindfulness) והדבר מקנה הן וויסות רגשי, הן וויסות תחושות גוף הנוראיות, הרחבת שליטה על החיים ודחיקת רגלי החרדה הלאה מהחיים שלנו. וזה עובד. וזה קצר. 

במקרה שלך המטפל היה מתחיל לעבוד איתך כנראה דרך סקייפ (אפשרות כזו נפוצה בחו"ל, ששם לעיתים המרחק בין המטפל למטופל רב מידי) ומתמקד בתפקוד שלך בבית - מדידת עצמת הרגשות, גיבוש סט כלים אישיים שיעילים במיוחד לך לוויסות עצמי. התנסויות חדשות, גילויים חדשים ובעיקר תהליך המשותף לך ולמטפל, תוך רכישה מתמדת של עוד ועוד תחושת הביטחון. 
זה בגדול.

שיהיה לך ולכולנו יום נעים,

אברהם

ליאת10
01/04/14 4:44

דניאל יקירי  angel

אני  מרגישה כל מילה שכתבת כאילו יצאה מתוכי....

כל הכאב,על הרצון לחיות וכאילו אף אחד לא מבין!

כל הרצון להיות נורמלי כמו כולם,לצחוק.להיות חופשי מבעיות כשכל הזמן טוב-קריירה עבודה...ומה לא?!

אז זהו שלא!!!!

דניאל יקירי...הדשא של השכן, לא ירוק יותר!

"הבית של החבר,לא גדול יותר"

יהיו לי עוד הרבה דוגמאות להביא לך.אני מקווה שהבנת את "הפואנטה"?!

לפני כשנתיים כשהייתי באחד הביקורים שלי בבריאות הנפש בשדרות.ראיתי כתבה שאומרת,שדיכאון זו המחלה מס' 1,בעולם.לפני התקפי לב.ואפילו סרטן.(אנשים עדיין לא ממש  מסכימים להודות בזה.אבל יודעים לאמר שזה קיים אצל יותר מ90% מהאנשים). אתה חושב ..."מה זה עוזר לי"?-"אני אומר לך.-להבין שאתה לא לבד"!

אני לא מתביישת לאמר לך-"אני חלתי בדכאון קשה"!...כן! קשה,שאפילו לנוחיות,או להוציא מילה מהפה.זה כאילו רצת מרתון!

כל כך קשה-

אני יודעת-את הדברים הבסיסיים קשה לעשות!

אז איך בעצם אתה יכול לטפל בעצמך?

ללכת לרופא,או לדאוג ליכולת להתרומם,כדי להביא לשיפור של המצב שאתה כל כך רוצה לשנות!

תקום!!!! כי אתה חייב את זה לעצמך!

קח יומן-מחברת או מה שזה לא יהיה

דף חדש

תרשום 5 דברים,הכי דחופים שאתה "דורש" "צריך" "רוצה" לעשות!

ותנסה...תקשיב טוב! "ת נ ס ה,לעשות שניים מהמטלות האלה!

תקציב לעצמך זמן-שבוע(תשתדל לא יותר,למרות שזה לא נורא)

דניאל-מאד יכול להיות,שגם דבר אחד יהיה לך קשה לעשות.אבל,אתה תתחיל "לצפות מעצמך"! יהיה לך איזשהו דבר,צעד שאתה יכול לאמר,.."הנה הצלחתי"!(זה יכול להיות,לקום בשעה מסויימת בבוקר- זה יכול להיות 5 דקות של התעמלות(אפילו רק שחרור של הגוף)-זה יכול להיות משהו שאתה רוצה מעצמך הרבה זמן לעשות ופשוט לא היה לך כוח לעשות)

מאד חשוב לא לרוץ עם המחשבות קדימה....לעשות צעד קטן אחרי צעד קטן(וזה בכלל לא נורא גם אם לא הצלחת!!! העיקר ש"רצית")

דניאל היקר

יש לי הרבה ממה שעברתי,שאני יכולה לשתף ולעזור."אבל לא כדאי,יותר מידיי והכל במכה אחת"

אני יכולה  לספר לך

שהיום אני אישה שמחה! מאושרת בחלקי! עדיין חיה עם הדיכאון- ובשלום "היום הוא החבר הכי טוב שלי"-מכאן באה האימרה שלי,"צריך לחיות את היום,הכי טוב שאתה יכול"

אני מאמינה שאתה יכול...

תאמין בעצמך!

אם אתה צריך,לדבר,עזרה,הכוונה-אשמח לעזור(תוכל לקחת את הט"ל מהמערכת)

דניאל יקירי בהצלחה "אתה תצליח"laugh heart laugh

Poliana
01/04/14 11:51

שלום אברהם,אני מוכרחה להגיד לך:ניסיתי טיפול dbt,cent,ובעצם מה לא.כעת אני בטיפול פסיכולוגי, שלא ממש מועיל ובלשון המעטה.אף על פי כן,החלטתי שלא אפרוש מין הטיפול.הגעתי למסקנה שעלי 'לא להיות חכמה יותר מהרופאים'.ניתן לומר שאני מאושרת לדעת שאני לא המטטרללת היחידה.היון,זהו יום ההולדת שלי.אך כמה אירוני הדבר,שאינני מסוגלת להגיע ליו מולדת של...עצמי.

Poliana
01/04/14 12:06

איך מנצחים את החרדות?????????איךךךךךך???? מה יש לומר לאדם בעל הפרעה חרדתית חמורה?????

ליאת10
01/04/14 13:28

רחלי יקרה שלי

יום הולדת שמח laugh

כן,מאד אירוני...את נשמעת לי ילדה חכמה מאד,מאד!

ואת..! לא המטורללת היחידה!!! חחחחחחחחחחחחחחח wink

אני אספר לך משהו בסוד(יש לי פסיכאטר שאני ממש מעריכה .אני אצלו בטיפול  כ 5-6 שנים .הצלחתי להגיע להטבה אמיתית רק איתו! הרבה בזכות ההתמדה! כוח רצון-"מצחיק"! והערכה שלו אלי-"אותי" כאדם!...והכי מצחיק,שלא פעם הוא מנקר בטיפול חחחחחחחחחחחחחחחח עד מצב של שינה בישיבה כמה דקות חחחחחcheeky מסכן שלי,הוא דתי חרדי ומתעורר מוקדם בבוקר לתפילה חחחחחחחחחחחח אני רק מקווה שהוא לא קורא את זה.... חחח אבל אם כן,שיצחק גם הוא laugh)

ולרגע לא חשבתי שהוא מ...טור,חלילה אבל זה גם הזכיר לי איך לא פעם היינו צוחקים,על הבחנה כזו wink!

וזה רק מראה,שאנחנו בני אדם...ומי יכול לטעות? לתקן? לבקש סליחה?  ברור...אנחנוyes
נראה לי שאני יכולה למצוא עוד סיפורים מצחיקים על רופאים שלי.

רחלי,ילדה מתוקה.

קיבלת את זה בגיל צעיר! אבל תראי בזה מתנה!
אני חליתי בגיל 30+

ואני רואה כל יום כמתנה,כברכה! שאילו לא הייתי חולה. אולי לא הייתי רואה את הברכה והמשמעות של החיים והקימה בבוקר בכל יום...וכל המשתמע מכך.

רחלי יקירתיheart

שזו תהיה לך יום ההולדת הכי נפלאה שהיתה לך מיום שנולדת. ותביא איתה,הרבה שנים של אושר,סבלנות,אהבה! שתוכלי לתת מזה לאחרים.

מזל טוב מאמי angel

ליאת10
01/04/14 13:48

רחלי,יקירה!
תני לעצמך היום מתנה...תשמעי מוזיקה שאת אוהבת.

תחפשי משהו מצחיק....יש המון באינטרטט cheeky או שתקבעי אצל הרופא שלי winkבדיחה,אני אוהבת אותו מאדcool

תעשי בשביל עצמך משהו,קטן ומשמעותי...תחליטי שחיים עם הדיכאון! לצד הדיכאון בהרמוניה,יד ביד באהבה.

שוב כמו שאני תמיד הייתי אומרת"הדיכאון הוא החבר הכי טוב שלי...אני קמה איתו בבוקר,הולכת לישון יחד איתו! אני רבה איתו לא מעט(מי לא היה רב עם הצל של עצמו 24 שעות) הוא גם מצחיק אותי לא מעט ונותן לי לבכות  לפעמים !אפילו הרבה...

אתם יודעים מה?! מרוב שהוא כל כך הרבה זמן איתי! ושלמדתי לחיות איתו,איך אני ארגיש,אם הוא לא יהיה פה?!

lub
01/04/14 15:59

מזל טוב רחלי

אני מאחל לך שביום הולדת הבא תהיי בריאה

הלוואיי אמן ואמן

lub
01/04/14 16:07

גם אני נורא מזדהה אתך דניאל

אצלי החור השחור זו החרדה 

שנים אני מנסה הכל

כיום אני מטופל בטיפול בתנועה ופסיכוטרפיה בנוסף לכדורי הרגעה

זה קשה נורא אני כבר שנתיים לא עובד

ותוך כדי אני נלחם בחברת הביטוח על אובדן כושר עבודה ללא הצלחה בינתיים

ושוקל ללכת לביטוח לאומי ..........מחפש עזרה חינמית כי הכסף כבר נגמר.....

ב"ה יש לי 2 ילדים מדהימים ואמונה ותקווה שאזכה בישועות ממעלה

ואצליח לצאת מהמחלה הארורה הזו

כל הכבוד לליאת10 על העידוד ,באמת

רחלי, מה יצר רושם, שחרדה זה משהו שמתמודדים איתו כל החיים? בגלל שהמערכת ממקדת את המתמודד בעיקר בכיוון התרופתי?

Poliana
01/04/14 19:59

יש כאן אולי מישהו דתי שיכל לענות לי על שאלה?זה דיי דחוף.

כל הכבוד שאת לא מוותרת על הטיפול! 

miki5
02/04/14 22:13

אני מציע להתעורר מוקדם עם הזריחה ו להודות על היום הנפלא בפתח ולהקשיב לשירת הציפורים על הבוקר ולארגן תיק קטן ולצאת לים ולהינות מהשמש האביבית לא לחשוב על כלום פשוט להינות מהגלים ולהירדם על חוף הים.

דניאל18
04/04/14 14:53

תודה רבה ליאת, כתבת לי דברים מרגשים מאוד. רק דבר אחד שחוזר פה בהרבה הודעות, חלק מהכותבים כותבים שהם מאושרים ושנעשו חברים של הדיכאון. אז זהו שאני לא חבר שלו ולא מוכן להתיידד איתו. הוא אויב שלי, שהרס לי חלק גדול מהחיים ואין לי שום רצון להמשיך לחיות איתו או להשלים איתו. לא נראה לי בסדר לחיות ככה חיים של סבל נוראי ובלי שמחת חיים. איך אפשר להיות חבר של מישהו שרוצה להרוג אותך וגורם לך לרצות למות?   

ליאת10
06/04/14 0:56

אז זהו דניאל שהדיכאון שומר עליך... אתה מתחיל לשאול שאלות...וכועס! שזה חלק מהתהליך.אתה אומר"למה אני"? "מה אתה רוצה ממני"? "מה אי אפשר שתדבר איתי,מבלי לתת לי לסבול"? "טוב!!! "אני סובל ! אבל למה זה צריך לכאוב"? הרבה פעמים כשחשבתי על הדיכאון-ראיתי תמונה של לחץ. אמרתי לעצמי"אולי זה אני"?!"אולי הדיכאון מגן עלי"ויש עוד הרבה שיחות של "בני"- "לבני" ולא מעט הגעתי למסקנה,שהדיכאון מעט אותנו וככה מגן עלינו. "אל תשלים איתו" תריב איתו"-אני רבתי איתו לא מעט! כעסתי עליו! קיללתי אותו :) והגעתי למסכנה שהוא "הצל" שלי.

הי דניאל, רחלי וליאת. הדברים שאתם כותבים מאוד מרגשים ונוגעים. אכן, דיכאון זו מחלה ולא פשוט להתמודד איתה ועוד יותר לא פשוט שאנשים בסביבה לא מבינים , שהמחלה הזו איננה בשליטתו של מי שהיא פוגעת בו. לדניאל - יכול להיות שהכדורים אינם מספיקים לך וצריך למצוא דרכים אחרות: כדאי אולי לנסות את הקסדה, בנוסף, לעיתים במינון נמוך מסייעות גם התרופות האנטי פסיכוטיות. הפתרון הכי חזק שאני מכירה אלו ה"נזעי חשמל" שיש להם שם מפלצתי ולא בצדק. מאחר והטיפול נעשה בהרדמה - כמעט ואין תופעות לוואי והתוצאות מרשימות. יחד עם זאת אינני מכירה אנשים שקיבלו את הטיפול לא היו מאושפזים אם זה מעניין אותך אנסה לבדוק. הדבר הכי חשוב במצב הזה הוא להיצמד לסדר יום קבוע. לקבוע מטרות, לחפש קרבת אנשים ולעשות הכל בכדי לא לשקוע. ספר קצת עלייך: האם אתה עובד?, תחביבים?, מה אתה אוהב?, מה רצית שיהיה לך לפני כל הדיכאון הזה?

lub
07/04/14 14:10

היי אורית את יודעת האם הקסדה עוזרת גם במקרים של חרדות?

Poliana
08/04/14 20:13

היי אברהם,ראיתי שכתבת שיטות טיפול שונות שעשויים להועיל למצבי.זה נשמע נורא מפתה,התוצאות נשמעות מהירות ויעילות.תוכל להסביר לי יותר?כעת אני בטיפול פסיכולוגי,האם ישנו הבדל בין הטיפולים שציינת לבין הטיפול העכשווי?לעולם לא אבין איך מטפל יכל לסלק חרדות.עברתי מטפלים למכביר,זה פשוט לא,קורה.אם יש לך רעיון איך לגרום לזה לקרות(אולי בעזרת הטיפולים שציינת..?)בכל אופן,אני לא יכולה לקטוע את הטיפול הפסיכולוגי,שכן נמאס לי לנסות.

ליאת10
09/04/14 0:55

חבריי היקרים

באמת תודה  על המילים החמות!

אתם יכולים לספר על ה"קסדה" ועל "נזעי חשמל"
למי מותר ומומלץ לעשות?
איך הטיפולים האלה במקביל לתרופות?

אני עברתי דכאון קשה מאד

היום אני מקבלת,טיפול תרופתי(של סוסים wink) ותאמינו או לא...אני עדיין לא דוהרת.

אני מקבלת טיפול .שמי שרואה את הכמות מזדעזע-אבל! מה שאני יודעת שזה טוב וזה ממש מרים אותי!

הייתי רוצה לשמוע על הקסדה-כי אולי אוכל ככה להוריד את המינון של  הכדורים.

תודה

miki5
09/04/14 16:26

smileyמזל טוב זהו יום גדול  ומזל  בעבורך .זהו הזמן בשביל לשנות בכיף דברים בהצלחה 

בברכה מיקי

הי ליאת ודניאל. חבל שאני לא יכולה לחבק אתכם. ככה ממש פיזית. אני באמת מאמינה בחיבוק גדול וחם כדרך לשכך את החרדה. אני לא יכולה לספר לכם הרבה על הקסדה. הממציא שלה היה כאן ואפשר להיכנס לאירוח שלו ולקרוא. לפי המחקרים הקסדה אכן מיועדת לטיפול בדיכאון ובחרדה עם זאת באופן אישי לא נתקלתי במישהו שעבר את הטיפול ומדווח על שינוי, הקלה, הבראה. אני מבטיחה לחפש ובינתיים שיהיה חג שמח. אורית

lub
13/04/14 15:29

היי אורית

את צודקת לגבי חיבוק פיזי

הרבה פעמים שאני מחבק את ילדיי ,לרגע אני חש טוב

כמו כדור הרגעה blush

בנוגע לקסדה אני מת לדעת אם עוזר לחרדה ואם אני יכול לברר לגבי טיפול בשלוותא הוד השרון

איזה טיפול בשלוותה - למה אתה מתכוון?

דניאל18
24/04/14 19:14

תודה ענקית לכם.

גם למומחם וגם לאחי לכאב.

העידכון לגבי הוא שכרגע מאושפז בשל דיכאון קליני. החליפו לי לתרופות מהטריצקליים כי ה ssri כברמ לא עוזרים וניסיתי הכל. תתפללו בשבילי שזה יעבוד.

אין לי אפשרות לממן את טיפול הקסדה, מסתבר שזה טיפול רק לדיכאוניים עשירים, כן חשבתי בעבר מרוב ייאוש על הרעיון של גזעי חשמל, אני מקווה ומאמין שהטיפול התרופתי החדש יעזור לי. 

בעבר שקלתי את הטיפול בחשמל, אבל אני מאמין שהתרופות החדשות (אלטרולט) יעבדו. כרגע קצת מלעיטים אותי בכדורים: פרפנאן ובונדרמין להרגעה ושינה, אלטרולט 150 לדיכאון ולמוג'ין לתחזוק והרגעה.

אכן כמו שאורית כתבה הסביבה פשוט לא מצליחה להבין את זה. הם חושבים שאני קצת בבאסה, אבל זו מחלה, דיכאון קליני זו מחלה קשה מאוד וגורמת להמון סבל. זו מחלה בדיוק כמו אפלפסיה או סוכרת או כל מחלה אחרת קשה. רק שהיא לא גופנית אלא נפשית לכן אנשים לא מבינים את זה או מפחדים מ זה

שוב ושוב אנ שומע אנשים שאומרים לי לצאת לשמש, לעשות הליכות, להיות בחברת אנשים, את כל זה עשיתי, אבל אני עדיין חולה. וזה לא עוזר, זה משהו כימי בראש, וגם אם חיצונית החיים שלי יראו דבש בפנים משהו לא בסדר. לגמרי לא בסדר. 

 

רק מי שסבלו וסובלים כמו האנשים בדיון הזה פה, יודעים על מה אני מדבר. זה פשוט להיות בגיהנום שאי אפשר לצאת ממנו. זה סבל נוראי, מאחל לכולכם וגם לעצמי להבריא ממנו את החיים כפי שכולם חיים אותם, עם באסוש אולי מדי פעם, אבל בלי הגיהנום הזה שגומר אותך מבפנים. 

 

דניאל יקר. טוב, שאתה מאושפז והצוות שם עובד למצוא לך את האיזון הנכון. אני מתפללת בשבילך , שימצאו את הדבר הנכון שיקל עלייך ויעשה את השינוי בהרגשה. אני תמיד מתלבטת ביחס לנפש במחלות "נפש" - יש גנטיקה, יש הורמונים, יש חומרים במוח - הביטוי הוא בהרגשה אבל המקור לדעתי קיים בחלק הגדול בפיזי. ולפעמים ה"נפש" חלשה מכדי להתמודד עם ה"צונאמי" של החומרים המדכאים, שהמוח מפריש. לאנשים יש סטיגמות מטומטמות וכואב שמי שסובל צריך להתמודד גם איתן - אבל אף אחד לא הבטיח לנו כאן "גן של שושנים" - אתה יודע את האמת ולכן צריך לחתור לקבלת הטיפול הטוב ביותר. מחזיקה לך אצבעות. אנחנו כאן בשבילך ותעדכן....

דניאל18
26/04/14 14:29

הביטוי הוא בעיקר בהרגשה. את צודקת שכנראה המוח מפריש חומרים מסוימים שגורמים לזה. גם במשפחה יש לי אנשים שחוו דיכאון, לא במשפחה הקרובה, אבל בני דודים, אז אולי זה גם משהו גנטי. אבל איך יוצאים מהגיהנום הזה ? כמה זמן יקח לכדורים להשפיע? בינתיים אני עדיין מרגיש רע מאוד.  

 שמעתי משפטים אפילו מהאחיות שהמצב נובע מבדידות ושזה היה עובר לב  גם בלי כדורים. אז גם שם אני חווה סביבה שלא מצליחה להבין. המליצו לי שם לחזור הביתה לסופ"ש, ממש דחפו אותי לחופשה הזו.   שמעתי להמלצה שלהם , אבל הסתגרתי בתוך עצמי, כי אני לא מסוגל לראות אנשים אחרים ולהעמיד פנים כרגע אז הייתי כל הזמן בבית לבד ואולי זה מחמיר את המצב, אבלל  לא מסוגל להיות עם אנשים כרגע. , וכמובן שהחברה לא מבינה. ועכשיו אני מצטער שהקשבתי להם, כי בבית הרבה יותר קשה ואני מוצא את עצמי סופר את השעות עד שאחזור לשם, כי שם אני לא צריך להעמיד פנים    זה פשוט לא נכון  מה שהאחיות שם אמרו לי, זה לא עובר לבד, זה משהו לגמרי כימי כמו שכתבת. זה כמו גיהנום בתוך הראש.  אני אשפזתי את עצמי מרצון ואני לאל מתכוון לצאת משם עד שאבריא גם אם הם ילחצו עלי כי האשפוזים שם קצרים ותמיד' לא יותר מחודש וחצי, כנראה שלמדינה אין תקציב ליותר מזה. .

 

יש לי הרבה סיבות לחיות, יש לי הרבה דברים שאדם אחר אולי היה מאושר בגללם,   זה לא העניין. וזה גם לא קשור לרחמים עצמיים, וגם לא לשום דבר חיצוני שקורה לי בחיים, יש לי אנשים שאני אוהב, תחביבים, עבודה טובה, ועדיין אני לא מצליח לחוות את כל זה, מה לא בסדר אצלי בראש? 

דניאל יקר. אתה צודק. לפעמים יותר קל להישאר בבועת האשפוז כי ההתמודדות בבית גוזלת אנרגיה. זה ממש מצוין שאתה יכול לראות את הדיכאון, כמשהו שחיצוני לך ולא כמשהו שקורה בגלל נסיבות החיים. הראייה הזו גורמת לך לעבוד ולחשוב - מה גורם לי לחוש ככה? ולחפש פתרונות וזה טוב. הלוואי והייתי יכולה לאמר לך מה לא בסדר...אבל לא תמיד קל לדעת ולפעמים החיפוש אחר הפתרון לוקח זמן - אסור להתייאש. ראשית כדאי לבדוק תפקודי בלוטת תריס, ויטמין בי12 וברזל. שנית - במידה ואתה מוכן ללכת על כל הקופה יש לבדוק את האופציה של נזעי חשמל. אני גם יודעת, שבמקרים קיצוניים משתילים אלקטרודה, שמפעילה גרוי מוחי תמידי שמונע דיכאון. אינני יודעת אם טיפול זה נעשה בארץ. שלישית - למרות כל הכתוב...לוקח לתרופות זמן להשפיע וצריך לקחת אוויר בדרך כלל גם במקרים "עקשניים" במיוחד מוצאים קומבינציה שבסוף מסייעת. רביעית - שוב, למרות כל הדגש שאנו שמים כעת על הצד הפיזי, חשוב מאוד להיות מלווים בטיפול פסיכולוגי תומך (קבוצתי או פרטני) כי עצם הדיכאון עצמו יוצר בעיות נוספות (צער על מה שאובד בזמני הדיכאון...דאגה על הדברים המוזנחים בזמן התקף) שיסייע בהתמודדות עם החוויה הקשה. בנוסף, שמעתי עכשיו הרצאה טובה של דליה רזניצקי, המדברת על שינויים מוחיים בעקבות אימון המוח למחשבות חיוביות - אסור להזניח גם צד זה בטיפול. מחכה איתך לשיפור, נתפלל שיגיע מהר... עדכן אותנו. אורית

miki5
27/04/14 20:55
 

דניאל תנסה להיזכר שהיו לך תקופות טובות יותר 

אז על לך להייתיאש  העולם הזה הוא כמו גלגל דברים משתנים וחוזרים על עצמם.

עוד יהיו לך ימים טובים יותר .מה שהכי חשוב כרגע זה לצאת מהמצב למאוזן. וא להפסיק את הטיפול התרופתי גם שהמצב ייתיצב.

גנטיקה->בלוטת התריס->אותו חשמליים במוח->דיכאון->בדידות->דיכאון

זהו מעגל סגור. כדאי ואפשר לפרוץ אותו בכמה מישורים הללו, כמובן לא בגנטיקה, אבל בשינויים דרסטיים שכוללים פעולה בכל המישורים, ומחקרים הצביעו על הצלחה בשינוי בכל מישור בפני עצמו, כל שכן כולם ביחד.

גנטיקה - פעמים רבות משם מתחיל, אבל לא מחייב את הדיכאון עצמו. כמו אצל 'סוכרתיים בגנטיקה', יהיו אחים שיסבלו יותר ויש שפחות. להתרחק מסביבה שמשרה ייאוש ("גנטיקה... אוךךךךך!") ואימוץ הרגלי חיים בריאים ובמיוחד תעסוקה קבועה + שמירה על סדר יום ופעילות חברתית (עד כמה שניתן, כמובן).

בלוטת התריס - טיפולים רפואיים מתאימים

בדידות - הרחבת מעגלים חברתיים, פחות אינטרנט וטלוויזיה, יותר רחוב וסביבה 'חיה', אינטראקטיבית. ישנם מומחים המייעצים להתנתק מפורומים באינטרנט שמספקים 'קבוצת תמיכה' וכד' שרק משמרות את הבעיה - אני לא תומך בזה אבל מבין את ההגיון שמעבר לטענה הזאת.

וכמובן להקפיד על תרופות, למי שיש הרכב מתאים...
 

רחלי, מה שכתבתי שם מדבר על טיפול התנהגותי מהסוג שמכוון לוויסות תחושות גוף, זה הכל. ומטפל/ת ממוקד-גוף יעשה כל אחד בדרך שלו, אבל זה הכיוון. לא קוגניטיבי (כי ל'נפש הבהמית' יש הגיון דל) ולא דינמי (כי שורש הבעיה לא תמיד רלוונטי לאימה ופאניקה שלה כעת) ולא טיפול התנהגותי ברמה של PE שעולה על 95 SUDS ולא ניתנת בו התייחסות לתחושות גוף.
SE זה גם טוב, וגם מיינדפולנס יעשה את העבודה בידי מטפל מנוסה, שיודע לאן להוביל את הקשיבות ומה לעשות איתה הלאה.

ה"נפש הבהמית" מסיקה מסקנות ברמת הגיון המתאימה לילד בן 3-4, וכמו שאנו יכולים להעניק את תחושת הביטחון לילד בן 3 (גם אם לא שכנענו אותו עד הסוף שאין שדים בחדר) באמצעות חיבוק, כך נוכל להעניק את הביטחון ל"נפש הבהמית". וככל שנלמד לעשות זאת תמיד, היא תהפוך למלאת ביטחון ולא תפעיל את הגוף שלנו בחרדות שהולכות וחוזרות כל הזמן.
הכל פשוט, מעשי והעיקר מצליח תוך זמן קצר. בחנתי את השיטה גם על לקוחות במרפאה הפרטית וגם במרפאה הציבורית בה אני עובד ביום יום.

morgan
24/08/15 8:51

דניאל, האם יש חדש ? אני מקווה שמשהו השתנה לטובה בהרגשתך אשמח לתגובתך ל

דינה123
15/06/17 14:34

דניאל יש חדש??? אני מתחברת לכל מילה שכתבת ונמצאת בגיהנום הזה שאתה מתאר כבר יותר מ5 שנים ולא רואהאת הסוף....

shiriti
13/03/17 3:22

עברתי בדיוק מה שאתה כותב. אני המומה כי זה כאילו כתבתי אני. פרוזאק ששינה את חיי לאחר מות אבי במשך שנים, הפסיק להשפיע ומאז כלום לא משפיע.

לך יש מזל שכדורי הרגעה משפיעים עלייך כי אצלי גם זה לא. מי שלא יווה את הסבל הזה לא יבין. קצת מקומם אותי לקרוא תגובות שמייעצות לאדם בדיכאון מזורי לעשות ספורט ולצאת מהבית. אתם מבינים שלצחצח שיניים במתב עזה זה טרק של עשרים קילומטר? אי אפשר לתפקד במצבים של דחכאון בעוצמה כזו ובטח שחא לעשות ספורט. מעיד רק על כמה מעט אנשים שלא חוו מה שאנחנו סובלים מבינים. אתם לא תשלחו אדם עם סרטן מתקדם שמתפוצץ מכאבים לעשות ספורט נכון? תפסיקו עם עצות אחיטופל האלו לאנשים שנמצאים בגיהנום  


משהו לגבי הכדורים: אל תשלם הון תועפות על הקסדה 
.ממיחא המחקרים עדיין לא הוכיחו חג משמעית שהיא עוזרת. אבל תגש לרופא ותשאל על כדור בשם נרדיל. זה מה שהציל אותי. בלעדיו לא הייתי קיימת עכשיו. זה כדור שאמנם נותנים כמוצא אחרון לדיכאון עמיד ששום דבר אחר לא עוזר לו והוא מצריך דיאטה קפדנית אבל עוזר מאוד. לי לפחות

ושוב -כל אלו שלא חוו את החוויה ולא היו בגיהנום תפסיקו לשלוח אותנו לעשות בפורט ומדיטציות ולצאת החוצה או לתקוע קסדה בראש.הסטחגמתיות והבורות של יועצים ומטפלים  לגבי מה שחווה אדם בדיכאון מוציאים אותי מדעתי  

shiriti
13/03/17 3:29

סליחה על שגיאות ההגהה. לילה.

טל-מוזס
13/03/17 14:09

שירית, תודה על המידע. אני מבין שאת לא מתחברת לעצות שנכתבו כאן וזה בסדר אך חשוב לי לומר שגם לאנשים בדיכאון מזורי קשה או לחולי סרטן הליכות מתונות יכולות לסייע, אני מאוד מסכים ומקבל את דבריך שקשה לבצען במיוחד ללא תמיכה רבה