שלום לך peripatein

אני מבינה שאתה מתמוד עם פרידה , אשר לרוב, היא כואבת. מקווה שאנשים ישתפו מנסיונם. חשוב לציין שרגש, גם אם הוא כואב הוא אינו מזיק אלא ההתנהלות עימו. במקרה שבו אנו מאפשרים לרגש לקחת אותנו לתהומות או מתעלמים ממנו. ולכן מנסיוני האישי והמקצועי מציעה לך לתת מקום לכאב, לעצב בינך ולבינך ובינך לבין אנשים הקרובים אלייך. עיבוד החוויה הרגשית יוצרת ונלטלציה אשר עם הזמן מכהה את הכאב ותאפשר לך לעבור הלאה. באופן פרקטי, מציעה  לך להמשיך להתנהל עד כמה שאתה יכול ולאפשר  "קפסולות של זמן" בו אתה חווה את הכאב. מניחה שעם הזמן "הקפסולות" הללו יתקצרו. איך זה נשמע לך? אשמח אם תבחר לשתף

יותר מכל היתי רוצה לנסות לחדש את הקשר עם אותה אשה. העדרותה מחיי בלתי נסבלת מבחינתי. מדובר באשה עם הפרעות נפשיות קשות, עם הפרעת אישיות גבולית, ואשר התעללה בי והתאכזרה אלי קשות במהלך הקשר עד שחתכה סופית. היא טיפוס הפכפך שמשנה את דעתו בין הרף ונע מקיצוניות אחת לשניה. ועל אף כל זאת היתי מאוד מעונין בה בחיי, בכל מחיר. אני מוכן להקריב את עצמי לשם כך, כשם שעשיתי בעצם בזוגיות עימה. אני כרגע בטיפול פסיכיאטרי אולם הוא יחסית בראשיתו ואף שהמטפל ואני נפגשים פעמיים בשבוע וגם מסתמסים ומשוחחים בטלפון אני חש מאוד מאוד בודד ומאוד חסר ישע אל מול הסיטואציה. אני חש שכל עולמי נלקח ממני. שקלתי להתאשפז בשלוותה אולם הן הורי והן המטפל טוענים שלדעתם זה יהיה צעד שגוי. מאידך, איני יודע כיצד להתמודד. אני בקושי מצליח לתפקד ברמה האלמנטרית ומטפס על הקירות. לעתים מציפות אותי מחשבות אבדניות אף שאין לי נטיות התאבדותיות. אני לא אדם מדוכא קלינית ואיני מאובחן בהפרעה נפשית כזו או אחרת להוציא OCD. מאוד אשמח אם תואילי לייעץ.

שלום לך יקר. קראתי את מה שכתבת ונחרדתי. שלא תבין נכון - אני מבינה לחלוטין את הכאב שלך "פרידה קשה כמוות" אם זו במקרה שלך הזוגיות עצמה מתוארת כסוג של מחלה (אישה עם הפרעות נפשיות אשר התעללה בך ומררה את חייך) נראה שכרגע אתה מבקר את הסבל משום שהוא ממלא את חייך והריקנות שנפערה בחייך קשה מן הסבל שבשהות עמה. יחד עם זאת החיים עימה היוו פיתרון זמני ופרידה הייתה מתרחשת בלאו הכי. איך היו חייך קודם לכן?, במה הן התמלאו אז?

מדוע פרידה היתה בלתי נמנעת? אולי היתי בעזרת המטפל מצליח לסגל דפוסי התנהלות בקשר שהיו מתירים לו קיום? אני חש מאוד דחוי ולא רצוי כעת. שלא היתי טוב מספיק עבורה, כשם שטענה היא בעצמה. שמאסה בי עד כדי כך שאפילו להוסיף ולנצל אותי אינו קוסם לה עוד. זו תחושה נוראית. חשוב לי להדגיש שאיני מזוכיסט והסיבה שאני מתעקש על הקשר הזה מקורה אינו במזוכיזם אלא בצמא מאוד גדול לזאת שהאישה הזו מייצגת עבורי. בכל מחיר, אף אגב הקרבה עצמית.

peripatein היקר,

נשמע שהיית מוכן לעשות הכל, לוותר על צרכייך, חייך, כל מה שאתה עבור עצמך, רק כדי להיות עם האישה שאתה אוהב. האם אהבה מתרחשת רק במרחב בו אחד מוותר לחלוטין על צרכיו וסופג התעללויות? האם כזו אהבה אתה רוצה לעצמך? נראה כי יש לך תפיסה מאוד קורבנית בנוגע לזוגיות ואני בהחלט ממליצה לטפל בזה כאישו מרכזי. ברגע שתבין שאתה חשוב מידי לעצמך, לא תוכל לאהוב מישהי , אם האהבה הזו גורמת לך לאבד את עצמך. כנראה שצריך להחליף את "המילוי" במילוי עצמי, ראשית ואחכ במילוי מבחוץ. 

אני מתחברת לדבריה של אורית וממליצה לבחון איך היו חייך קודם, במה מילאת אותם, מה אהבת ומה הענקת לעצמך, ראשית לכל. מקווה שדבריי "מדברים" אלייך. אשמח לשמוע ולנסות לסייע. שבוע טוב.