אבי מדברייך נשמע שאתה מאוד בודד,  טרוד ומבולבל ואולי אפילו חושש להיעזר,  טוב שכתבת.  אתה מוכן לספר עוד קצת על עצמך? 
מתי פעם אחרונה היית בטיפול ולמה אתה חושב שהוא לא הצליח? 

היי טל, הייתי בטיפול דינמי במשך 3 שנים,
ובמספר טיפולי CBT, האחרון היה לפני שנה וחצי, ובליווי כל הזמן אצל 3 פסכיאטרים.

אני בן 27, היו לי מערכות זוגיות שהסתיימו בגלל מצבי הנפשי, והאגרופוביה שלא מאפשרת לי להתמודד ולצאת מהבית. ומגיל 13 כבר סובל מחרדות, מחשבות טורדניות .
אובחנתי כסובל מדיכאון דיסתמיה ואגרופוביה.
היום אני סטודנט ולא מצליח באמת בלימודים  מרגיש כל הזמן תחושת בדידות תמיד גם כשאני מוקף אנשים והייתה לי מערכת זוגית הרגשתי בודד , וכשאני לבד יש לי פחד שאני לא אפגע בעצמי מבחינה רגשית כי אני פשוט לא מצליח להסתדר עם ההרגשה של לבד, מצוקה כזו כאילו מתוך פחד שיגרם לי עוד נזק זהה לחרדה ( שנגמרה גם בתקופה כזו שהייתי לבד בחיי ).

יש פחד מייצור דבר חדש ומפחיד עוד יותר שיקבע אותי בחיים וזהו לא נרדם בלילות כבר שבוע +.
התחלתי להרגיש הרבה מועקה, הצלחתי לשמחתי "לרדת " מקלונקס בשנה האחרונה, אבל חוץ מזה לא קרה לי שום דבר טוב נוסף

אבי היקר, 
נשמע שאתה אכן מתמודד בגבורה עם מצב נפשי מורכב.  מבין השורות ראיתי לא מעט הישגים, היותך סטודנט,  גמילה מקלונקס שהיא תהליך מורכב נפשית ופיזית. 
אתה למוד ניסיון טיפולי ומבין שלא תמיד נמצא פתרון שפותר הכול,  לעיתים לוקח זמן עד שמוצאים את הכיוון. מדברייך אני מבין שאתה מתמודד עם קשיים כל חייך הבוגרים. 
כשאתה אומר שיש לך מחשבות טורדנית למה בדיוק אתה מתכוון,  אשמח לשמוע יותר. 
לגבי טיפול אפשר לחשוב על רופא אחד שיהיה אחראי על הטיפול ולא שלושה,  מישהו שיש לו הרבה ניסיון בבעיה שלך.  כך גם בטיפול הנפשי.  אבל יותר מכל,  כמו שנגמלת מקלונקס אתה יכול גם להתמודד עם החרדות האחרות,  לאט,  בהתמדה,  צעד קטן מאוד בכל פעם ולהתקדם רק כשאתה חש בנוח יחסית.  צריך למצוא מישהו שילך איתך בדרך הזו בקצב אישי שמאפשר בעדינות רבה את איזור הנוחות שלך. 
איך זה נשמע לך? 

קראתי בעבר על שיטת טיפול שהולכים פיזית יחד עם הפסיכולוג/ גורם מקצועי ונחשפים פיזית למקור החרדה, חשבתי על זה לא פעם בטיפולים הפסיכולוגיים שזה יכל היה לעזור , הבעיה שאני לא סומך על עצמי קודם כל שאני יהיה שם כדי לעזור לעצמי, ולצערי גם לא הצלחתי לייצר אפשרות שאוכל באמת להאמין שאם יקרה לי משהו אז הסביבה תציל אותי. והצעדים הקטנים מאוד מתערבבים סביב ההרגשה, האם אני לא עושה את הפעולה הזו כי זה לצאת מאזור הנוחות שלי ולא בא לי , או שזה חרדה, והזמן שעבר , לרעתי ככה נרגיש לי, יצר ערפול בבהירות לגבי הלא בא לי הטבעי , והאני פוחד לעשות. חשבתי שהבת זוג שלי התאימה לזה, אבל ממה שאני בוחן את השנתיים שהיינו יחד, לא באמת אפשרתי לה ליהיות זו שתלך איתי בדרך הזו, אפילו לא בצעדים קטנים . אני חושש שאני לא בטוח היום שיש לזה פיתרון

תאמת מצויין מדוע כ"כ קשה להתגבר על חרדה. אבל מניסיוני עם המון מטופלים זו הדרך. גם להיגמל מקלונקס זו התמודדות עם חרדה,  מה סייע לך להצליח? 

היו לי הזיות והזעתי המון ליד בת הזוג לשעבר , ופשוט סבלתי עד שזה עבר, הייתה בי אמונה מאוד גדולה בהתייחסות לזה כמו להגמל מסם קשה , ראיתי הרבה סרטים אבל לא היה לי ניסיון קודם .
קשה לי לענות היום בכנות מה עזר והצליח שם , אני חושב שבכל זאת הייתה בנקודה חזקה יותר יחסית ורצון גדול כי מה שהניע זה שעם הקלונקס היו חרדות ופשוט לקחתי במשך 4 שנים מדי יום את הכדור והבנתי שזה חסר ערך.
אולי אם היה אפשר לשכנע את הראש שלי שבסיס החרדה הוא חסר ערך , ההגיון, אז יש מצב שזה היה מתנהל דומה

לשכנע אותך שזה חסר הגיון זה רעיון נחמד בתיאוריה.  בפועל מה שעושים לדוגמא בטיפול cbt הוא להתבונן על כל האפשרויות,  בניגוד לאינסינקט שלנו להינעל על האפשרות השלילית ולהאמין שזו המציאות 

בטיפולי cbt , ניסו ללמד טכניקה לשליטה בגוף , בחודש האחרון התחלתי במשך כל יום להתמיד בסוג של מדיטציה לקראת השינה , הבעיה היא בלילה , יש שדים שבאים לבקר אותי במהלך היום הם מציקים אבל נסבל, בלילה זה פשוט מטורף.

המדיטציה אתמול שפרה את הצונאמי הפנימי שיש שם , 
זה אפילו לא חרדה, זו מועקה גדולה הרבה דיכאון בעיקר ומחשבות מטרידות בלי תוכן על החיים, התסכול הגדול בכשלון בלימודים, ועל כל חוסר הביטחון שיש בי לגבי האמונה בעצמי
ששום דבר לא ירפא אותי ועל כמה שאני פגום.
ועל כמה שהכדורים לא באמת עוזרים והנה אני לא מצליח אפילו להרדם ונהרס לי סדר היום כי אני מתעורר ביום שאני לא עובד ב 14:00 , והולך לישון ונרדם רק ב 2:00 ,וצריך להתעורר ביום עבודה ב 6:00 ואז אני כועס על עצמי.
יש איזה מקום קטנוני שלא נותן מנוחה ותמיד יש לו תירוץ להכל ולמה הכל קריטי וחייב ליהיות עכשיו

אבי יקר. אני קוראת את מה שכתבת וליבי עם הסבל העצום שאתה עובר. לאחרונה נחשפתי לגישת טיפול הנקראת ה"תדר" אתה יכול לקרוא על זה באינטרנט - שם הם מדברים (וזה כמובן לא ייחודי רק להם) על גוף כאב גדול שבולך ותופל במשך השנים בגלל חוסר יכולת לשחרר את הכאב הזה מן הפחד שאם הוא ישתחרר האדם לא יעמוד בזה. כשקראתי מה שכתבת זה התחבר לי ...הייתה לי הרגשה כאילו אתה בורח מלחוות כאב . אינני יודעת על מה הכאב הזה אבל הוא שם רודף אותך ושום דבר איננו משכך אותו: לא החברה , לא בנות הזוג ולא הטיפול התרופתי אולי לנסיון לברוח ממנו אתה קורא "אזור הנוחות"? מי אלו השדים שרודפים אותך? מה הם אותן המחשבות שחונקות את צעדייך? האם אתה באמת מבפנים מוכן להרשות לעצמך לחיות חיים טובים?