שלום. זאת הפעם הראשונה שלי פה בפורום. כיום אני בת 31 נמצאת במבוי סתום כבר שנה וחצי. בעצם, הבעיה ממנה אני סובלת היא זו שלא מאפשרת לי לטפל בה. בגדול אני סובלת מדכאון ומחרדות שונות כשהדומיננטית מבין כולן היא חרדת בריאות - ממש רצינית. לקחתי ציפרלקס במשך שנתיים אך זה לא עזר כמעט בכלל. לפני שנה וחצי היתי לראשונה אצל פסיכיאטר שהבין שהציפרלקס בכלל לא עוזר והחליט שדי. מחליפים כדור. במקום זה פשוט הפסקתי בהדרגה ולא לקחתי שום דבר חדש. רק בגלל שאני בחרדה נוראית שיקרה לי משהו ממש רע מהכדור החדש.
מאז, אני כבר שנה וחצי קופצת מרופא לרופא עם ההתלבטויות לגבי הכדורים האלה. כולם ממליצים לי מאוד להתחיל וכל פעם קובעים לי פגישות מעקב לעוד חודש אבל אני מבטלת אותן כי אני בעצם לא מתחילה לקחת. מרגישה כל כך מגוחכת מכל המצב הזה. פשוט קפאתי במקום. אני כבר מתביישת לגשת אל אחד מהרופאים שוב כי אני לא רוצה לשגע אותם ושיכעסו עלי. עכשיו גם התחלתי לפחד שהכדור יכניס אותי למצב של מאניה ושבכלל, אולי גם ככה יש לי את ההפרעה הזאת ( אי שקט מוזר למשך מספר שעות בפעם בשבועיים בערך), קוראת עליה באינטרנט, נבהלת ומתחילה לבכות. בינתיים גם המצב הולך ומדרדר וכבר שנה שום דבר לא משמח אותי ומרגישה ממש ריקנות ובדידות. אין לי תמיכה מהמשפחה בנושא הזה והם בכלל לא מוכנים להכיר בכל נושא הדיכאון חרדה. החברים עסוקים בעניינים שלהם, במשפחות שהם מקימים ואני לא מרגישה מספיק קרובה אל בן הזוג שלי ולשתף אותו בנושא. כלומר, ניסיתי והוא תמיד תמיד העביר נושא.
* התחלתי טיפול cbt אבל אני לא מצליחה לשתף פעולה בגלל עוצמת הדכאון והחרדה. גם המטפלת ממש מתעקשת שאעזר בכדורים ( אגב - היתי במשך שנים על גבי שנים בטיפולים פסיכולוגים שאף אחד מהם לא ממש עזר. עד לאחרונה בכלל לא רציתי לשמוע על כל נושא הכדורים ).
אני יודעת שאין פתרונות קסם לדבר הזה...ובכל זאת, החלטתי לשתף את המצוקה שלי כאן.
בכל אופן, אשמח לשמוע את דעתכם ותודה רבה לכם :)