שלום לכולם,

אני אליס, גרה בדרום הרחוק, בת 23 ורווקה.

אני חייבת עצה... תשובה מאיש מקצוע שידע להגיד לי אם אני אוכלת על עצמי סרטים או שיש באמת מקום לבדוק מה קורה איתי.

אני אשת קבע. מתפקידי הקודם שהיה מבצעי בשטחים חוויתי מספר אירועים עם המפקדים שלי (יחס משפיל ומפחיד, ניסיון להדחה מתפקיד לאור סכסוך אישי בין מפקדים).

כבר שנתיים שאני נמצאת בתחושות קשות עם עצמי. ריקנות עמוקה כל כך, התנתקתי מכל החברות שלי, אין לי חשק לצאת ולבלות והזנחתי כל כך הרבה דברים שאהבתי לעשות בעבר.

אני מרגישה שיש חומה שקופה ביני ובין אנשים. מצד אחד אני כל כך בודדה ורוצה חברה אבל מצד שני כל כך נמנעת ממנה.. לקח לי זמן עד שהבנתי שסגרתי את עצמי ושכבר אין לי חברים... והאמת שלפעמים רע לי עם זה אבל לרוב לא.

אני מרגישה שאני נמצאת במערבולת רגשית ביני ובין עצמי. יש לי הרבה תנודות במצבי הרוח, אני מוצאת את עצמי אומרת בקול רם לפעמים כשאין אף אחד שאני שונאת את החיים שלי ואת עצמי...

בחצי שנה האחרונה אובחנתי כסובלת מתסמונת הפיברומיאלגיה... וברור לי שזה נבע ממש מהמתחים ומהלחץ הנפשי שהיה לי בתפקיד הקודם.. בשנה וחצי האחרונות בזבזתי למעלה מ50,000..... בהתחלה חשבתי שאני אולי מכורה לקניות... ואז גם שמתי לב למצבי הרוח הקיצוניים שגם האנשים מסביב העירו לי עליהם הרבה.

יש בי כל כך הרבה זעם וכעסים. אני יכולה להיות קופצנית ושמחה בצורה קיצונית (ואת האמת שזה לא קורה הרבה) ותוך שניה להתעצבן על משהו וממש להיות רעה לאנשים!

זה ממש על רגל אחת... מפה לשם אני באמת דואגת שיש לי ציקלותימיה או הפרעת אישיות גבולית..

מה אתם אומרים?