שלום לכולם

האמת שאני לא יודע מאיפה להתחיל. אני אנסה לעשות את זה קצר. לפני 15 שנה התחילה אצלי חרדה איומה שבאה משום מקום. לא הייתי מוכן לזה ולא הבנתי מה עובר עליי. מאז עברתי כמעט כל תרופה אפשרית ושילוב של תרופות שלא עזרו לי. אפילו עברתי סדרת טיפולים בנזעי חשמל, עד שאחרי 7 שנים שבהם רק סבל וחרדות קשות ומטורפות, החרדות עברו וחזרתי למסלול. מאז אני חווה אפיזודות, לעיתים פעם-פעמיים בשנה ולעיתים בתכיפות יותר נמוכה. היו לי כמעט 4 שנים בהם לא היתה לי אפיזודה אחת אפילו. לפני כחצי שנה, חוויתי אפיזודה קשה מאוד (קשה לתאר כמה) אחרי 4 שנים של שקט. הייתי כמו רוח סערה. זה תפס אותי לא מוכן והרגשתי שהאדמה בולעת אותי. גם זה עבר ולפני כשלושה שבועות התחילה אפיזודה נוספת, הפעם היא שונה. זו פעם ראשונה שאני חווה דיכאון בלי החרדה...אני ריק, גמור, אין לי כוח לכלום, בא לי פשוט ללכת לישון ולקום אחרי שהסיוט הזה ייגמר. אני פשוט לא מסוגל יותר לסבול. מה שכן אני מתחיל להבין באפיזודה הזאת הוא שאני חייב לעשות שינוי משמעותי בחיי. אני פשוט חייב להתחיל לדאוג לעצמי, בעיקר לאהוב את עצמי שזה מעל הכל. אני גדלתי בבית שאימא לעולם לא חיבקה ובעיקר היתה עצבנית, ואבא שהוא אדיש ולא ממש אכפת לו מאיתנו. שלא תבינו לא נכון - אני מעריך אותם מאוד, הם דאגו לכל הצרכים שלנו עד היום, אבל כנראה שהחוסר בחיבוק, אהבה, מילה טובה ובעיקר העצבים הפכו אותי לאדם כזה. בבסיס שלי, אני יודע שאני בן אדם שמאוד אוהב את החיים ומרגיש בירידות האלה כמו אהבה נכזבת שהצד השני לא אוהב אותי באותה מידה שאני חש כלפיו.

התחלתי לשמוע את לואיז היי (למי שלא מכיר - https://www.youtube.com/watch?v=eBGaVDJyU5A). יש כל כך הרבה ממה שהיא אומרת שאני בקלות משייך אליי. אני מאוד ממליץ לכולכם להקשיב לה. אני בטוח שתצליחו לשייך משם דברים אליכם.

באותה מידה שאני עושה חשבון נפש רציני הפעם בשביל למנוע את הפעם הבאה, אני מרגיש שאין לי כוחות יותר לצאת מזה. אני עייפתי מלהילחם על החיים. אני עם אפס כוחות לעבור את זה שוב. זה כל כך מתיש ושואב ממני כל טיפה של אנרגיה שאין לי. אחד הדברים המתסכלים ביותר שאני חווה בירידות האלה זה הניתוק הרגשי, כמו שאתה מצטנן ומאבד את חוש הריח, ככה אני מנותק מהרגש. זו תחושה שאי אפשר אפילו לתאר במילים. אני כאילו כמו חי-מת. הסטטיסטיקה אומרת שגם את זה אני עובר, אבל בכנות, לא בא לי יותר לעבור כלום. בירידות הקודמות, עשיתי הכל, נילחמתי והכל בשביל לעבור את המשוכה המטורפת שעברה עליי, אבל הפעם ולמרות שאין חרדות, אין לי פשוט כוחות יותר. אם לא היו לי 4 ילדים, אני לא יודע איפה הייתי היום. זה אפילו לא משנה איזה תרופות אני לוקח היום כי אין לי חשק אפילו להתייעץ על זה...

תודה לכל מי שקרא.