קודם כל זה מעולה שאת מטפלת בעצמך כי ככה תקבלי כלים איך להתמודד איתו אם את אוהבת אותו תילחמי על כל טיפה של תקווה יש בך את הכוחות. אלתראי לו שאת נשברת תראי לו חוזק ולא בקטע פמיניסטי חלילה אלא שהוא יראה בך לביאה שנלחמת שייצא בו הטוב. בהצלחה רבה

אני שבורה בעצמי, נוטלת אנרגיה, חסרת כוחות. זקוקה לבן זוג שיתמוך בי אין לי את זה. מהרגע שהבנתי שבעצם אני לבד בתוך הזוגיות אני עוד יותר כואבת ומוצפת. רבה עם עצמי, מצד אחד זה לא מגיע לי. מגיע לי זוגיות שתוכל למלא אותי באנרגיות ולא תרוקן אותי. מצד שני אוהבת ותמיד יש לי צפיה שהוא מתישהו יבחר לעשות לעצמו טוב. למרות שכל פעם אני מתאכזבת מחדש.

אני עברתי את אותם דברים שבעלי עבר דיכאון ייאוש רצון למות לא לצאתמהמיטה אבל תמיד יש משהו שמחזיק.. אותי למשל זה הטיפול בילדים שלי תמצאי "חובה" אחת שאין ברירה אלא להתמיד בה ותצליחי וזה ייתן לך כוחות

מצטערת אבל לא מתחברת. החובות שלי הם הדבר האחרון שנותן לי כוחות. לא יודעת איך בעלך מתמודד. אבל הבן זוג שלי מסרב לעזור לעצמו. ואני לא מוכנה לקבל את זה ולא אקבל את זה אף פעם. ובעצם נפל לי האסימון שעד שהוא לא יתחיל לבחור (זה יכול להיות בחירות קטנות וגם גדולות) לעזור לעצמו אני אמשיך להיות אוויר בתוך הזוגיות הזאת.

הפסיכולוג שלי עודד אותי להגיד לו את זה. אמר לי לא לפחד לפגוע בו ולחלוק איתו איך באמת אני מרגישה בתוך הזוגיות הזאת. אבל הוא לא מבין את זה. הוא לא מבין את העומק של זה שהוא לא פנוי אלי. אני פגועה מאד. הוא לא רואה אותי. לא שם לב אלי. לא מצליח אפילו לעשות בחירות קטנות שהן עבורי

זייתוני יקרה. אני מבינה את הכאב שלך ואת תחושת הבדידות. בכדי להבין יותר מה קורה בזוגיות שלכם צריך לדעת מה היה לפני הדיכאון של בן זוגך? האם אז הוא היה אוהב ומתייחס?, האם אז הרגשת מוכלת? לעיתים כאשר אדם סובל מדיכאון קשה זה כמו שהעננים מסתירים את השמש - חושך. אבל את יודעת שכשהם קצת יזוזו ישוב האור. אני מניחה שאם את מצליחה לשרוד את כל כאבי הלב עם בן זוגך יש שם משהו חזק בינכם שבגינו כדאי לך להישאר. מהו אותו מרכיב בזוגיות שלכם שהופך אותך לזוגתו? כאשר בן זוג נמצא בדיכאון מתמשך ובן הזוג חש קורס תחת הנטל ממש חובה להיעזר בטיפול רגשי ו/או בכל תמיכה אחרת. את צודקת. לעיתים הדיכאון מכלה את מי שנמצא ליד וכפי שאת מתארת סוחט ומתיש - לא המצאת זאת. זאת לא רק העובדה שיש צורך להתמודד עם כאב מתמיד וחשיבה שלילית זו גם הבדידות שנכפית בהעדר התמיכה או הדברים החיוביים שהיו בזוגיות שלכם לפני הדיכאון. עלי לסייג שלא כך אצל כל הסובלים מדיכאון - ישנם אלו שגם במצב של דיכאון מצליחים לשמור על זוגיות אוהבת אם כי לא פעם זה עולה להם במאמץ רב. זייתוני יקרה. אני מציעה לך לפנות לטיפול שיסייע לך לעבד ולמצוא טקטיקות וטכניקות איך לא "להידבר" בתחושת הייאוש. מעבר לכך בהנחה שבן זוגך מטופל בקשי להצטרף לטיפול. כאשר מטופל או מטופלת שלי חווים דיכאון אני תמיד מבקשת לראות את בו או בת הזוג ולוודא שהם מתמודדים היטב עם המצב. את ובן זוגך מתמודדים ביחד - זה לא רק הוא והדיכאון זה שניכם יחד מול הדיכאון - כך את צריכה להציג זאת מולו...מה דעתך?

אני כבר בטיפול, זה בדיוק מה שהציף אצלי את הענייו הזה. המטפל שלי אומר לי שהוא רוקן אותי... ושאין לי מקום בזוגיות הזאת. פתאום הכל התחבר לי לזה. דוגמא פשוטה: הגיע חג ואני אונהת להרגע בטבע, הכרזתי לפני חודש שאני זקוקה ממש לזה כי אני כל החודש רק בוכה מיאוש ממנו. בסופו שח דבר ולמרות מה שאנע צריכה נסע עם חברים שלו למין טיול כזה שפחות מתאים לי, במקום להיות איתי. לחשוב עלי, נמאס לי מזה. אני מאד פגועה. אני מרגישה שאנחנו לא משדרים על אותו גל וקשה לי.

במקום שיחשוב עלי ויבוא איתי, או לפחות ינסה לחשוב איתי ביחד איך יוצאים לטיול. פשוט נסע לו והשאיר אותי לבד. ואי אני כל כך פגועה ממנו

דיכאון איננה מחלה מדבקת, יתכן שגם את ללא קשר לבן זוגך פיתחת את המחלה שרבים כל כך מסתירים אותה, בן זוגך, גם אם לא יגלה לך את זה חש רגשות אשם עצומים, עמוק בתוכו הוא יודע שקשה לו לספק אותך נפשית, וזה משהו שמאוד קשה להתמודד איתו. אהבה, וכתבת שאת אוהבת אותו, זה משהו שאסור לזלזל בו, יתכן והיא לא תגיע עוד פעם, יש דברים שניתן לעשות, ויש דברים שלא ניתן לעשות, לכעוס ולהיפגע ממישהו שלוקה בדיכאון בגלל שהוא לא מתנהג כמו מחזר טיפוסי, דומה לכעס על אדם ששני רגליו משותקות, שהוא אינו יוצא איתך לרוץ. אני בטוח שלצד הדיכאון יש הרבה דברים חיובים, שונים ומיוחדים שלאנשים רגילים לא תמיד יש, כמו רגישות, הבנה והרבה מאוד עומק. זוגיות איננה עסקה, והיא אף פעם לא מתנהלת בצורה שווה.- אבל ככה זו אהבה. לגבייך, ומבלי לזלזל בפסיכולוג הקליני, יתכן שאת צריכה טיפול אחר, הדרך הקלה היא פרידה, ובעידן הזה גם מקובלת, כשמשהו מקולקל אז זורקים אותו. אני חושב שאיכפת לו ממך הרבה יותר ממה שאת יכולה לתאר.

היי דורון. המצב כמובן יותר מורכב מאיך שהצגתי פה את הדברים. לא מצפה שיהיה מחזר טיפוסי, הוא גם אף פעם לא היה כזה. אבל הייתי רוצה שנהיה באותו ראש. הייתי רוצה להתחזק גם ממנו ודרכו, הייתי רוצה להרגיש שהוא נוכח כשהוא איתי, ושיצליח מידי פעם גם לראות את הזוגיות שלנו בראש סדר עדיפיות. ובעיקר הייתי רוצה שיעזור לעצמו. ברור לי שאכפת לו ממני, הוא אוהב אותי ואני אותו. אני מבינה לגמרי שהפחדים והחרדות שלו ממלאים אותו. אבל היום אחרי אחרי כמה שנים הבנתי שאני בוחרת בו כל יום והוא לעומת זאת פשוט בסדר לו כל עוד אני ממשיכה לבחור בו. ברור שפרידה זו אופציה אבל לא סתם נשארתי ונלחמתי עד עכשיו

זייתוני יקרה, במקומך הייתי מודיעה לו שאני צריכה חודש לעצמי לחשוב על הקשר ואחרי חודש להודיע לו אם אני ממשיכה בקשר או לא. אני לא חושבת שלאף אחד מגיע יחס כמו שהוא נותן לך.

היי, זייתוני, אני לא קראתי עד הסוף כל תגובה ולכן משהו הציע לנסות ולפנות למיל"ם-מרכזי ייעוץ ותמיכה למשפחות מתמודדים. זה אומנם פונה למשפחות אבל אם את רואה המשך לזוגיות שלכם והוא באמת חשוב לך אז לקבל תמיכה ועזרה שתחזק אותך כי את לא מהטיפוסים שכאשר קשה מרימים ידיים ובורחים הם בהחלט יוכלו לתת לך את הכלים להתמודד עם הקושי. מעולה שאת עצמך הולכת לטיפול אבל לא תמיד זה מספיק, להגיע למקום שבו יוכלו לתת לך את הכלים להתמודד עם הקשיים שעולים בזוגיות תוכלי לקבל במקום שמתמחה בזה אירגון מיל"ם שייך לעמותת אנו"ש ויש סניפים בכל הארץ.

שלום זייתוני יקרה. אני קוראת וכואבת את כאבך, לצערי הרב גם אני בזוגיות ומתמודדת עם דיכאון (שלי). הדבר האחרון שאני רוצה והדבר שאני הכי מפחדת ממנו זה לפגוע בבן זוגי ולגרור אותו למטה איתי. אני עושה השתדלות גדולה ביחס אליו על מנת שהדיכאון שלי ישפיע עליו כמה שפחות וזאת מתוך אהבה גדולה אליו. אינני יודעת עד כמה בן זוגך משתדל להרים את עצמו למענך אבל אם הגעת לרמות הייאוש שאת מתארת אולי כדאי לך לשקול הפרדת כוחות לתקופה מסויימת על מנת לראות אם החיים בלעדיו עושים לך יותר טוב או שהאהבה שלך כלפיו חזקה ברמה שאת מוכנה לחזור ולהתמודד עם הדברים. בתור מישהי שמתמודדת עם דיכאון אני אישית מעדיפה להתרחק מהאנשים שאני אוהבת כשאני בתקופה רעה מאשר לבאס אותם ולהוריד אותם למטה יחד איתי.

,אני כבר מיואשת... הסבלנות שלי הולכת ונגמרת. הוא עובר עכשיו עבודה במחשבה שזה יעזור כשהבעיה זה הוא ולא סביבית עבודה. איך גורמים לאדם כזה להפסיק ללכת כל יום למקום שעושה לו רע? הוא ככה כבר כמה שנים. מה עושים? נמאס לי. רוצה להיות שמחה, רוצה לחיות תחיים.

זייתוני יקרה. נראה לי שנשאבת רובך ככולך לעיסוק בבן זוגך. אם נשים את הדברים על השולחן ומדובר במחלה כרונית הרי שאת צריכה לפתח כלים : ללמוד לחיות, להתפתח ולהינות מעצמך ומדברים בחייך גם כשבן זוגך איננו בשיא מיטבו. מה דעתך ללכת איתו לטיפול זוגי ולנסות להבין שם מה קורה בינכם?

זייתוני היי. אני ממש הרגשתי שמחה שאת רוצה לחיות ולא להישאב אחריו. יש לי שאלה לא נעימה: האם הוא בדיכאון או שהוא אנוכי ברמות?.... כשקראתי שהוא נסע עם חברים שלו והשאיר אותך לבד, רתחתי. האם באמת אכפת לו ממך? לא נראה לי. וכשאת כותבת שאת אוהבת אותו, למה את מתכוונת?... מה את אוהבת בו?.... לדעתי את צריכה לדאוג לעצמך ומצטרפת למישהי שכתבה כאן שמגיע לך הרבה יותר! הגאולה שלך צריכה להיות את, והגאולה שלו צריכה להיות הוא עצמו. תדאגי לעצמך.

זוגיות לא טובה.. כשאנו משקיעים בה כל כך הרבה יכולה לגרום לנו להיכנס למצב של מתח ודיכאון לגרום לנו להרגיש שאנחנו לא שווים כי הבנאדם שאמור לאהוב אותנו הכי הרבה מפנה לנו עורף. הייתי בקשר כזה. העצה הכי טובה שאוכל לתת לך. היא להתמקד בעצמך לעשות מה שעושה לך טוב. אם זה לבלות אם חברות טיול בטבע לבד כתיבה שירה כל דבר שיעסיק אותך מהמחשבות הבלתי פוסקות עליו. כי בסופו של דבר כולנו אנשים אינדוודואלים. תמיד תנסי לרצות את עצמך. ומי שלא מתאים לו שילך.