שלום לך. לדיכאון קלינינישנם תסמינים ברורים . מי שיכול לאבחן במדויק הוא רק איש מקצוע. לרוב, מבלבלים בין דיכאון למצב משבר שחולף משום שלוקח זמן להתחבר חזרה למשאבים הפנימיים כדי להתגבר. דיכאון הוא מצב קשה יותר, שבו היכולת להתחבר למשאבים הפנימיים היא קטנה ביותר משום שהתפיסה העצמית ובתוכה המסוגלות לצאת מהמצב, שואפת ל 0 יכולת. יש מי שיכול לרומם את עצמו באמצעות תמיכה, לרוב זה לא קורה. אני לא יודעת אם זה המצב, וכפי שאמרו פה לפניי, חשוב להבין האם הוא אובחן. ודבר נוסף, זו החוויה שלו והיא סובייקטיבית ונכונה לו. השאלה הנשאלת היא לא אם ניתן לקחת אותו ברצינות אלא האם הוא אובחן ע״י איש מקצוע?

היי שוב, אם הוא אובחן אומר הדבר שהוא סובל ועשוי לסבול מ אפיזודות של דיכאון וחוסר תפקוד. אז ראשית, טיפול ועזרה עצמית הם הכרחיים למצב הזה והוא בהחלט יכול לעזור לעצמו. ואם כך הוא נוהג, כל הכבוד לו . זה מצריך כוחות נפש , רצון והמון אמונה כדי לייצר לך מעגלי חיים אחרים ולא להישאב לבור חסר האונים הזה, בעיקר גם כשהוא סובל מחרדה. אם אנחנו כבר מבינים שהוא אובחן השאלה היא לא אם הוא יצא מזה אלא כשהוא ייכנס לבור הזה שוב, כמה זמן ייקח לו לצאת. למעשה גם התוצרים של טיפול טוב הוא לא להעלים תופעה פתולוגית כזו או אחרת , אלא להבין איך האדם מתמודד ותוך כמה זמן הוא מוציא את עצמו מהבור. לכן כשהוא אומר שזהו, הוא יצא מזה, אני מבינה שיש בו רצון אדיר ואמונה כזו ולכן מאמינה לו. אך אף אחד לא יכול להבטיח שאפיזודה כזו תחזור. את מתחברת לדבריי?

ברור שעובר, אבל את תשמעי רק תשובות בסיגנון: "לא זה לא עובר אף פעם, זה כמו סוכרת או יתר לחץ דם לוקחים תרופות וזה לכל החיים". איזה שטויות זה בכל אינטרסים של חברות התרופות. לכולם היום יש הפרעת קשב, או שהם "על הספקטרום" או שהם בדיכאון קליני.