הקושי והסבל הופכים להיות יותר קשים כשאני רואה זוגות דומים מסביבי שטוב להם, ומקנאה!!! ונעשית עצובה ומתוסכלת. מעבר לכך, קשה לי לחיות בהסתרה כל הזמן להראות שהכל בסדר, הציפיה הזו מהסביבה (גם הסביבה הקרובה, המשפחה), אני לא משתפת כי אני לא מאמינה שיבינו אותי, למה אני זקוקה והציפיות ממני גבוהות וכך התסכול שלי גובר. מדובר על תקופות, למשל עכשיו זו תקופה שזה התגבר ונמאס לי להעמיד פנים שהכל בסדר, גם בחוץ. אני אוהבת לחיות ורוצה לחיות ולחזור להנות מדברים קטנים. עוד דבר שהייתי רוצה לשאול, אני רואה פה בפורום אנשים שכותבים שחיים עם דיכאון 20 שנה ויותר, האם זה לכל החיים??? זה מלחיץ אותי.

היי ליאור, אני הייתי בדיכאון מאז שאני זוכרת את עצמי, זה החמיר רשמית אחרי הצבא הייתי מטופלת בכדורים כמעט 10 שנים. ועכשיו אני כבר חמש שנים אחרי שנגמלתי מהם. הבראתי מהדיכאון. נשמע שהדיכאון שלך אינו מולד ונוצר עקב יחסים לא טובים. למה המשכת בהם אגב? את אומרת שמההתחלה זה היה רע, אז מה בכל זאת גרם לך להנשא ולהקים משפחה עם מי שלא טוב לך איתו מהרגע שהכרתם? בכל אופן, את אומרת שנמאס לך להעמיד פנים, יש לי תחושה ואולי אני טועה, שרצית שכל העסק יעבוד, שהמשפחה תהיה גאה שהחברה תקבל... ופשוט הלכת נגד הלב את לא חולה והדיכאון לא ימשך כל עוד תקחי אחריות ותחליטי שאת לא עושה שום דבר כנגד האמת הפנימית שלך זה לא אומר גירושין וזה לא אומר לקום וללכת זה לא אומר לעשות מעשים קיצוניים שעלולים לעורר אפילו יותר חרדה זה אומר קודם כל להיות כנה עם הרגשות שלך, ולקבל את ה שהם. וכל צעד, לאט, בליווי, ותזכורת, שהכל בסדר. הכל באמת בסדר. זה רק עניין של לחזור לעצמך.

היי, אני בטוחה שתשמחי לקבל פה עוד תגובות. עד אז אני רק אגיד שמקריאה את מה שאת כותבת אני רואה שהסבל שלך נובע מהתנהגות, או דחיה של אחרים. ברור שכולנו חיים טוב יותר ובהרמוניה כשהמשפחה והבנזוג שלנו תומכים ומכילים אבל אם זה לא המצב במציאות. אולי כדאי לבדוק מה את יכולה לעשות בשביל להקנות לעצמך נקודות מבט חדשות על המצב. בדכ המציאות הפנימית משתקפת בחיצונית. כל הבחירות שלנו נעשות מתוך פילטר של אמונות שרכשנו עוד מהרחם. לגבי בעלך, אנחנו נוטים להפוך חיי שיתוף לחיי תלות. אני לא יודעת אם זה המצב אצלך אבל אני בטוחה ששיחות/טיפול עם אדם מתאים בנושא יכולות לעזור לך. אני לא זוכרת אם אמרת שאת מטפלת בשיטות אחרות. אבל כל עבודה עם הגוף יכולה להקל על התקפי חרדה. באמת שתלוי בנסיבות. העיקר שתהיי בשבילך, ושחררי מ "לנסות לנהל חיי שיגרה תקינים" כי כשאין הפרעות, אין מאמץ. אם יש מאמץ, צריך לבדוק מה הקושי ולא להתעלם ממנו. כי אז חרדות. את האחראית הבלעדית לרגשות שלך. מקווה שתרגישי את כל הכיף הזה שבא לך להרגיש ממש בקרוב:)

ליאור היקרה יש לנו קבוצת התמודדות עם דיכאון וחרדה תצטרפי אלינו בכיף!!! הקבוצה באפליקציית קיק, לא דורשת חשיפת מספר טלפון הכינוי שלי בקיק הוא kerenlilach, כתבי לי ואצרף אותך לקבוצה( -:

דיכאון זה לא לכל החיים. אני שמחה ומאושרת ובעבר חוויתי דכאונות מאוד קשים. את מאוד צעירה כדי להיות אמא לשניים, תיהי גאה שאת לומדת לתואר ראשון במקביל לאימהות, אני בת 34 ועוד לא סיימתי את התואר הראשון. את מאוד מאוד צעירה תיהי גאה בעצמך ובמשפחה שלך שיצרת לך.

ליאור יקרה. עם כל הקושי שעובר עלייך את נשמעת בחורה עם משאבים פנימיים. ברוכה הבאה לקהילה שלנו ואני כבר רואה שהגיבו ואפילו הזמינו אותך לקבוצת תמיכה. ישנן גם קבוצות שמתארגנות , תעברי על ההודעות. לשאלתך, ניכר כי הקושי היום הוא ההיתלות על התמיכה והקבלה החיצונית. חשוב להבין כי אנשים בסביבתך וגם בעלך, סביר שלא יודע מה הוא צריך לעשות כדי לתמוך יותר ואת מתארת אותו כאדם שנמצא לצידך ועושה ככל יכולתו. אני ממליצה ואולי זה כבר נעשה, לערב אותו בטיפול כדי שהוא יבין מה את עוברת ובהחלט להצטרף, בנוסף לטיפול, לקבוצת תמיכה משום ששם יהיה מי שיבין ויידע לחזק. מלבד זאת, חשוב לבנות תמיכה פנימית, ולהשתמש במשאבים הטובים שלך. בכל זאת, יש לך משפחה וילדים, את מתפקדת, גם אם לא באופן מלא, ואני מניחה שהטיפול מתמקד במשאבים שלך ואיך את מתרגמת את המציאות, כשהיא אינה לשביעות רצונך. החיבור לכח הפנימי הוא זה שיסייע בידך לצאת מהמצב. בנוסף וחשוב לא פחות, האם הייתם בטיפול זוגי? נשמע שלכל אחד מכם הקשיים שלו ויחד עם זאת יש רצון להישאר יחד.