שלום לכולם,
הסיפור שלי קצת מורכב מסועף ופשוט מייאש.
אתחיל מזה שלפני שלוש שנים חליתי במחלת הסרטן ומאז לקח לי המון זמן לחזור לשגרת חיים תקינה.
רוצה לציין שבמהלך השנתיים האחרונות חוויתי כאבים במקומות שונים בגוף וקוצר נשימה שבא לידי ביטוי בעיקר במאמץ, לפני כחודשיים בעת בילוי בסרט הרגשתי קוצר נשימה קשה שגרם לי לצאת מהאולם ולחזור הביתה התחושה לוותה בתחושה של עילפון קרב ובא חולשה איומה ותחושה של קריסה בגוף.
מאז אותו יום אני פשוט לא מתפקד אני חווה קוצר נשימה קבוע כאבים בכל הגוף חולשה עייפות כרונית ולחצים בראש חודשיים שאני בבית לא מתפקד כלל הפסקתי בעל כורחי את העבודה והלימודים.
בכל התקופה הזאת הייתי במסכת בדיקות, יש לציין שבהתחלה לאחר שביצעתי צילום חזה ובדיקה של רופאת המשפחה שהרופאה סירבה בכל תוקף לשלוח אותי לבדיקות נוספות כיוון שהיתה בטוחה כי מדובר על התקף חרדה.
הגעתי כל יום והתעקשתי לבצע בדיקות נוספות כיוון שכאדם שחווה דיכאון וחרדה בעבר אני יודע על מה מדובר והרגשתי שהפעם לא כך הדבר.
מה גם שהדגשתי בפניה שהסימפטומים מלווים אותי זמן רב בעוצמה נמוכה ועד כה התעלמתי.
בכל התקופה הזאת עברתי בדיקות רבות(סיטי כלל גופי-מחשש שגידול כלשהו חזר באיזושהי קונסטלציה בדיקות דם-ספירת דם תפקודי כבד וכליות בדיקת תפקודי ריאות מורחבת אצל רופא ריאות בדיקת 6 דקות הליכה ואקו לב) יש לציין שהבדיקות יצאו תקינות פרט לתסנין שומני שהתגלה במעי הגס בבדיקת הסיטי וכבד שומני.
אך בתוכי אני מרגיש כי הדבר מתריע על החמרה של הסימפטומים שחוויתי לכל אורך התקופה הזאת, אני פשוט לא מצליח לתפקד לא מצליח ללכת ברחוב כלל תחושת מחנק וקוצר נשימה נוראי גם הדבר מלווה אותי גם במנוחה תחושת מחנק ומחסור באוור חמורה, כל הימים שאני "מבלה" בבית מלווים בכאבים בלחצים ובתחושת דיכאון קשה שהתפתחה עקב המצב הגופני.
אני חושש מאוד שאני חולה ופשוט שולחים אותי לבדיקות שאינן רלוונטיות למצבי אני פשוט מרגיש שאני מאבד את עצמי לדעת.
רופאת המשפחה סיפקה לי כדורי קלונקס ורסיטל אף על פי שלא הסכמתי עם האבחנה שלה הסכמתי לנסות ולקחת את כדורי הקלונקס יש לציין שמלבד תחושה של רוגע לא הרגשתי שום שיפור בסימפטומים, את כל התקופה הארורה הזאת אני מבלה בבדיקות אצל רופאים ובבדיקות רפואיות בתקווה שימצא משהו על מנת שאוכל לקבל טיפול כלשהו שיקל עלי בתחושות הקשות שאני חווה.
הפסקתי את השימוש ברסיטל ובקלונקס כיוון שלא חוויתי שום שיפור, אני מגיע כמעט על בסיס יומי לרופאת המשפחה ומשווע לקבל עזרה למצבי היא מגיבה באדישות מוחלטת ופשוט אומרת שתפנה אותי לבדיקות שאקבל תשובות בסיומן.
ביליתי גם במיון שם ביצעו לי בדיקות שטחיות וטענו שאינני בסכנת חיים ויש להמשיך טיפול מול רופאים בקהילה.
הבעיה היה שאני פשוט גמור מרוסק ואין שום ערך לחיי במתכונת הנוכחית אינני מסוגל לבצע כלום, והבדיקות לוקחות זמן ולאחר מכן המתנה לתוצאות הבדיקות כשבכל הימים הללו אני פשוט מרותק לבית כיוון שאין ביכולתי ללכת ברגל.
אני רוצה להדגיש שהתחלתי לחוות את הסימפטומים הללו לפני כשנתיים ואני כמעט בטוח שמה שאני חווה כרגע זו החמרה של בעיה רפואית.
אני חושש שלא יצליחו לאבחן את מה שאני חווה ואני פשוט אקלע למעגל סבל שלא יסתיים לעולם.
אני פשוט נואש לעזרה(אין לי משפחה תומכת שמתעניינת במצבי ומלווה אותי).
מה עלי לעשות?
מצד אחד טוענים שאני לא במצב מסכן חיים ולא מוכנים לאשפז אותי ולטפל בי בבית חולים ומצד שני הבדיקות הרפואיות נמשכות זמן רב ובינתיים אני סובל נורא!
מה אני אמור לעשות במצבי? איך אני אמור לפעול? רופאת המשפחה מגיבה באדישות להכל ואני כבר לא רואה טעם בלהגיע אליה לעוד ביקורים.
אני פשוט על סף שגעון ויאוש.
אשמח לעצות ולדברים פרקטים שאני יכול לעשות.
תודה.