רק את יכולה להרגיש אם זה יותר דכאון או חרדה. . אממה- הם מתגלגלים אחד לתוך השני הרבה פעמים. . חיים עם דכאון מובילים לחרדה ולהפך. . ו.. לא יודעת לגבי לחוות קיצונית אבל לצעירים אני נשלטת ונסחפת בימים אלו על ידי הרגשות. חושבת שיש אנשים שחשים הוצב אך מצליחים לווסת את ההתנהגות שלהם וכך פחות יוצאים מאיזון. .

אישית אני לא מתקשר טוב כל כך עם רגשות שלי או של אחרים. הכאב שאני חש בפנים רוב הזמן לא נראה כלפי חוץ. העצב שבי אכן אי אפשר להסתיר. לכן אני משתדל להימנע משיחות כי העמדת פנים צורכת הרבה אנרגיות שגם ככה אין.

קודם כל, דיכאון וחרדה הן לא מחלות, הן הפרעות. הן לא מוגדרות כמחלות נפש. כמו שעינת אמרה אנחנו לא יכולים לדעת ממה שאת מספרת אם זה דיכאון או חרדה. אני בתקופה של חרדה גם בוכה המון כי אני מתוסכלת מהמצב, אבל אני לא חושבת שאני ממש בדיכאון. ולהפך, אנשים בדיכאון גם עשויים לבכות הרבה ויכולים גם לפתח הפרעות חרדה. אני כן ממליצה לך מניסיון אישי לפנות לגורם מקצועי, זה מאוד עוזר :)

חייבת להגיב ולהזדהות. אני סופר סופר סופר רגישה. לוקחת דברים ללב, מרגישה הכל נורא חזק. לפעמים הרגשות שלי ממש שולטים בי. אולי זו גם הסיבה שכשאני בדאון אז זה מאוד טוטאלי וקשה לצאת מזה.. ע״פ אבחנה פסיכיאטרית אני בדיכאון (לא חרדה) ובהחלט בוכה הרבה ובתקופות מסויימות ממש מכל דבר . אז את לא לבד 3> ולבכות זה משחרר בסופו של דבר לא?

מסכימה שרשמית כמו שאנונימית כתבה זה נקרא הפרעה. אבל אם כבר דיון: 1. גם מחלה גופנית היא 'הפרעה' בתפקוד כלשהו- בין אם יצא מאיזון של מערכת החיסון בהצטיינות יש לקושי בתפקוד. אז מבחינה הזו מה ההבדל? 2. מבחינת משמעות המילה מחלה היא עם קונוטציה של משהו ללא בחירה. ההתנהלות עם קשיים רגשיים מורכבת- למרות שניתן להשוות למחלות כרוניות אחרות; הגיוני שמי שנזהר מהתנהגות הרסנית ושומר על עצמו- תרופות מתאימות ודיאטה למשל במקרה של סכרת, או פעילות גופנית- מצבו יהיה טוב יותר מהמזניח עצמו. 3. הנפש דבר מורכב ולא ידוע. תכלס נפש זה קונסטרוקציה תאורתית. אז מה המשמעות של מחלת נפש? הנפש חולה? או אולי אין תנאים מתאימים שיהיה לה ביטוי טוב? מחשבות שעלו בי לאור ההכרות מאתמול עם הפורום פה..

היי אנה, בכי הוא ביטוי חיצוני של מיליון ואחד דברים, למשל בכי יכול לבטא גם התרגשות חיובית (לי זה קורה הרבה). לכן, כשלעצמו, הוא לא סממן לכאן או לכאן. הסממן המרכזי הוא התחושה שלך - איך את מרגישה? במה מתבטאת הרגישות הזו שאת מתארת? ועד כמה זה מפריע לך ביום יום שלך?

הי יקרים כל כך שמחה על הדיונים האלו שאין לכן מושג.... בעיני שום דבר הוא לא מחלת נפש אלא מצב שצריך להחליט מה לעשות איתו. נורמאלי לחלוטין בעיני מדי פעם בעולם הלא נורמאלי שלנו לחוות סוג של חרדה או מלאנכוליה כמו גם חרדה. הבעיה קיימת כאשר המצב הזה משתלט על חיינו ולא מאפשר לנשום או אז מדובר בעיני במצב שדורש התערבות וטיפול.... מה דעתכם?

הדכאונ החרדה הם לא אלו שהופכים את האנשים לרגישים יותר אלא החיים עצמם הם אלו שגורמים לאנשים לפתח כל מיני תופעות לוואי שנקראות דכאונ וחרדה. אם אינ לך ממה להילחץ או לפחד אז לא תהיה לך סיבה להיות בחרדה. אם אינ משהו שגורם לך לעצב עמוק אז אינ סיבה להיות בדכאונ. לגבי השאלה שלך היא תלויה במצב בו את נמצאת

חברה מחלה נפשית היא שהאדם מערבב בין דמיון ומציאות וזהו, כל השאר הפרעות שניתנות לשינוי וטיפול וזה חשוב לדעת. בעולם שלנו הכל נורמלי למצב שבו האדם נמצא לכל אחד יש את הסיבות שלו למה להיות בדיכאון או לבכות אם הוא לפי מצבו לא יתנהג ככה זה יהיה לא נורמלי... רק שבעולם שלנו כשיש הפרעות בתיפקוד זה מפריע לשתף החיים וזה מצריך טיפול או עזרה כדי להמשיך בתפקוד זה הכל, (כמעט)

אני אישית למרות הדכאון לא מרגיש רגיש באופן יוצא דופן ואולי אפילו להיפך מרגיש כהות חושים… אני מת על דיונים ושמח שהעלית את הנושא אבל יש תסמינים ידועים לדכאון ובדרך כלל ( כמו הרבה 'מתנות' בחיים) הם באים בחבילות, פחות ביחידים… ואגב, את ממש לא טפשונת :)