החרדה מנטישה היא אחת המאיימות ומטרידות - אבל האם את מדמיינת שאת אומרת לה שהתאהבת בה והיא נוטשת? התאהבות זו מילה שיש בה כ"כ הרבה- ציפיות, תקוות, תחושות צרכים ורצונות. זה מאוד מביך ואמיתי אבל טיפול טוב יוכל לשאת את הכובד של כל אלו- לטובתך. בלי שתיפגעי. ממה את חוששת? אולי העניין של לשים את זה על השולחן יהפוך את זה מפנטזיה למשהו להתבונן עליו- וזה מבאס, כי אז זה כבר לא רק בינך לבין אצל אלא מערב אותה ואת ההתמודדות עם זה? אולי יש שם גם פחד מביקורת? כי זה כביכול 'קלישאה' להתאהב במטפל/ת? יכולות להיות כ"כ הרבה סיבות שיעוררו חרדה סביב לפתוח את זה. ונשמע שהתמודדות עם חרדה זה לא משהו חדש בשבילך. את יודעת- הרבה פעמים מפתחים איזשהו הערצה, אידיאליזציה, אבל לאו דווקא התאהבות. זה מערב גם תשוקה/השתוקקות ותחושת אנטימיות. קובץ מחשבות שעלו בי כשקראתי אותך. אולי בהתחלה אפשר רק לדבר על הפחד שלך להתמודד לבד עם חרדה, כמו שציינת בסוף, בלעדיה- גם בלי לעלות את הנושא ישירות. פשוט את הפחד מנטישה והארות בלעדיה. זה אומנם מרחיק את הנושא, אבל עדיין בסביבה. .

היי עינת, לפי מה שידוע לי ברגע שמוטפל מתוודא על רגשות למטפל המטפל מחויב להפסיק את הטיפול ולהעביר למטפל אחר ולכן אני חוששת מלספר לה על כך. יכול להיות שזו פנטזיה כייפית ושאגיד אותה בקול רם זה ישמע מוזר. הרבה פעמים אני חשה שאני באמת מעריצה אותה ומוכנה לעשות כל מה שהיא תגיד לי עד שלפעמים היא קוטעת אותי ושואלת מה אני חושבת ושהיא רוצה לשמוע אותי. אני מפחדת להגיד שאני לא מסוגלת להתמודד עם חרדה לבד כי מפחדת שהיא תתאכזב שאחרי כמעט שנה כביכול לא למדתי כלום מהטיפול.

הי, אני פסיכולוגית - ולא, אין חוק שכזה. מטפל מחוייב, ועל זה משלמים לו - לעשות לטובתו של המטופל. אם קורה ומה שקורה בטיפול לא משרת את המטופל - רק אז חפסיקים, וגם זה תהליך. בכל מקרה הכל לטובת המטופל. (המקרים ה'קשים' זה דווקא כשהמטפל מתאהב במטופל/ת, יוצא מתוך איזון רגשי ולא מצליח להבחין מה לטובת המטופל/ת. אני לא יודעת מה הרקע שלך ואיך הגעת לטיפול, אבל אמרת שאת מצליחה כיום להתמודד עם החרדות ביחס לעבר, למדת להעזר אולי? יותר מבעבר? לפתוח את הלב? ואולי עכשיו זה הצעד הבא? להתמודד עם הפחד לאכזב? אנשים בכלל ואותה? - זה נושא בלתי נגמר (בעיני ובאופן אישי) לטיפול... ואולי הזדמנות לבחון מה למדת ובמה התקדמת/לא בטיפול? מאמינה בלהתקרב לאט לאט להתקרב לאש -אין צורך לקפוץ, ואם היא טובה לך כמו שאת מרגישה - מאמינה שכל אמת שתביאי לחדר יהיה לטובתך. (עוד נושא מצויין לפתוח, ושוב משליכה מעולמי ואולי מתאים לך, עניין האמון, לתת אמון במישהו שיהיה לטובתך בלי אגו). בכל מקרה, גם בטיפולי CBT, השלב שאחרי לימוד המיומנות להתמודד, התרגול הוא על התמודדות בלתי תלויה בטיפול או בדבר.... יש לי תחושה שיש לך הזדמנות להתפתח. יכול להיות?

חוק שיקבע שמטפל 'יזרוק' מטופל שמתוודע לרגשות שלו - זה הדבר הכי הפוך מטיפול. ממש. הלב של הטיפול הדינמי זה הרגשות והיחסים בין המטפל והמטופל. זה ההכי אמת שיש ולב המקצוע הפסיכולוגי. בתוך מערכת היחסים ה'מוזרה' והלא טבעית בין מטפל למטופל, זה לגמרי באחריות המטפל לשמור על אוירה בה המטופל יכול להמשיך לצמוח. זו אחת הסיבות העיקריות שקשר כזה שונה מקשר חברי :)

בר יקרה. ממש עצוב לי לקרוא שאת חושבת שאם תספרי לפסיכולוגית שלך שאת אוהבת אותה היא תעזוב אותך. התאהבות במטפל היא הרבה פעמים חלק מן הטיפול. פסיכולוגים מאומנים במהל ההכשרה להתמודד עם כל קשת הרגשות שמביא המטופל והתאהבות היא אחת מהן. הרבה פעמים ההתאהבות מאפשרת להגיע למקומות רגשיים חדשים ולצמוח ולהתעצם. חשוב שתדברי כל כך עם המטפלת שלך תתני בה אמון וביחד תלמדו מה הרגש הזה אומר לך ולאן מנווטים אותו..... בהצלחה ואל חשש...

אפשר לעבוד עם אנשים נחמדים. תוכלי להיות יותר טובה ונחמדה אליה ובכך להביע לה את רגשותיך החיוביים כלפיה. אם היא פסיכולוגית טוב ודואגת, אני לא חושב שתעזוב אותך.

תמיד יש גם רגשות רעים, אבל הרבה פעמים יש לצד הרגשות הרעים גם רגשות טובים. למשל אני עצוב מאד שהמטפלת שאהבתי מאד לא אהבה אותי, אבל אני גם שמח שהכרתי אותה כי היא אישה נחמדה ונהדרת. כדאי להתרכז ברגשים הטובים.