מנהלי קהילה
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהמתי זה יפסק? הלוואי ויכולתי לנעול את המטבח לנצח
מתי זה יפסק? הלוואי ויכולתי לנעול את המטבח לנצח
20/09/18 19:09
6 תגובות
שוב מתחרטת שאכלתי, שוב מתחרטת שהתקרבתי לאיזור המטבח. שונאת את המקום הזה, אם הייתי יכולה הייתי נועלת אותו במנעול וזורקת את המפתח. שלעולם לא אוכל יותר שלא אגע באוכל ואפילו לא אריח אוכל.
מתי כל ההתעסקות הזאת תפסק? מתי אחיה בשלום עם עצמי?
אכלתי ענבים והתחרטתי כל כך שהעפתי אותם ממני ולא נתתי לעצמי לאכול אותם יותר. כועסת על עצמי וכל כך מתחרטת עדיין, למה עשיתי את זה לעצמי?
אם אני מרגישה רע עם זה שאני אוכלת, אז למה שלא אפסיק לאכול? וארגיש טוב יותר. למה לגרום לעצמי לרע?
נויה
הי יקרה כרגע האוכל הוא האויב.... אבל אי אפשר באמת בלעדיו. הוא צורך קיומי.... אני לא חושבת שלנעול את המטבח היה עוזר אלא יותר פשוט להיכנס למטבח לקחת את הענבים ולהגיד לעצמך " מותר לי זה בסדר" ברור שבהתחלה זה ירגיש לא אמיתי... אל אני הייתי מנסה לעבוד על זה . פחות להיות קשוחה עם עצמך ולהבין שאם אכלת ענבים זה מה שהגוף שלך זקוק.... ואם תפסיקי לאכול את יודעת שלא תרגישי באמת טוב אלא יותר גרוע..... :heart:
Skinny
תודה על התגובה:smile: את צודקת, ולמרות הכל עדיין קשה להבין ולקבל את זה מבפנים. אי אפשר לברוח מזה, גם אם אנסה זה לא אפשרי .
Skinny
אני מקווה שאצליח מתישהו :heart:
נויה
ברור שזה קשה .. המחלה הזאת קשה ועוד יותר קשה לצאת ממנה בגלל הקושי הרגשי ... אני גם מנסה לקבל את מה שאוכלת גם אם זה שטויות ולסלוח לעצמי לא תמיד זה עובד אבל מנסה.. נסי גישה אחרת לאוכל גם אם קשה בהתחלה.. להבין שהוא נותן לך כוח, אנרגיה שבזכותו את יכולה לתפקד לחיות נסי לראות את היתרונות בו.. גם אם קשה בהתחלה לראות את זה :heart:
Skinny
אני אנסה תודה:heart:
אנונימית85
האמת שמזדהה...מצד אחד לא רוצה לאכול מצד שני אוכלת כל הזמן..אנחנו חייבות לשנות את הגישה שלנו לאוכל ולהכניס לראש שזה לא רע לאכול וזה לא יגרום לנו להיות פחות טובות, ובסהכ אוכל זה נצרך וקיומי ולא מעיד על כלום, וכשנגיע לרגע הזה הוא פחות יתפוס מקום אצלנו , צריך למצוא דרך התמודדות חדשה לקושי שההפרעה מספקת ונותנת, דרך טובה ובריאה יותר..אני גם לא יודעת עדיין איך עושים את כל זה פשוט מבינה ויודעת שזה מה שצריך להיות,..אולי דרך טיפול נותנים כלים איך להתמודד..אני איתך בזה ממש ! ברגע שנחליט שרוצות שינוי ונעשה צעד אחד לשינוי הזה , הוא יוכל לקרות !!