ואחרי לילה בלי שינה. וטענה מי שטענה ש\ה הצפה רגשית, משהו תקין שקורה לנו כאשר נוגעים בכאב ולא בונים מולו חומות. אז מוותרת על התהליך המטופש הזה. רוצה ללחנוק את עצמי ואאת כל הסביבה שלי, זאת שבכל זאת לא הגינה ולא מגינה. עולם רע, אכזר וסדיסטי. מנות גדושות של רע ואכזריות שנחשפתי אליהם במהלך חיי- איך הצליחו להוציא ילדה עדינה ורגישה????????????????????? איך נותרתי עדיין שפוייה, או שרק אני חושבת כך? מקנאה בך, אחותי, שזממת והצלחת, מקנאה בך שסיימת את תפקידך כאן עלי אדמות רע, מקנאה בך- שלא עוד, אינך סובלת 'מתיקות'. כל אלו שקברתי במהלך שנותי הקצרות, שלויויתי אחר מיטתם, שדמעתי, שקיבלתי לפעמים בהלם את פטירתם הפתאומית או שזכיתי להיות יחד איתם במהלך יציאת הנשמה- יואו, כמה קנאה יש בי. מותר לקנאות בזה? איזה כיף לכם... נכון, אולי סבלתם לפני, הייתם חולים, נאנקתם. אבל אני גם סובלת, גם גוססת, וממשיכה לסבול מחזיתות אחרות. עול ואחריות שלא מטיבים איתי, מכניעים את מלאך המוות לסגת. בא כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואתם אומרים מותר, אבל אם אעלה על דל שפתי, מי יהיה כבר בדרך??? אז לא, אני לא מתכוננת עדיין למות, מלאך המוות משחק איתי.... אבל הלילות כאן ארוכים ומשמימים, נותנת צעקה ואף אחד לא שומע, לא שם להכיל, לא שם לספוג את הכאב והדממה, הסבל והמועקה. ולא פלא שאני לא חשופה, לא נמדברת, לא משתפת. כי אני - כשזקוקה לאוזן- אין בסביבה. ולא אכנע לדרישות העם מתי שנוח להם. אולי תעמידו מתנדבים לאורך הלילה? פליז? כל המציל נפש אחת מישראל, מדובר כאן בהצלת נפשות ממש, כל יום שעובר ואני זועקת ואין מענה, אני נכנעת לו... מתה באיטיות, מאבדת את טעם החיים. תחשבו עלי!!!!!!!!!!! עלי ועל הסביבה.