יש הרבה מאוד פסיכולוגים שמטפלים לא רק אחד על אחד אלא יש להם גם קבוצות טיפוליות לאנשים מתפקדים אך עם קשיים רגשיים. ואפשרי גם דרך קופת חולים בעלות נוחה. אם תירצי עזרה במציאת קבוצה כזאת - בשמחה רבה. אני במצב שנופלת רק על הפסיכולוגית שלי ולפעמים על החברה הכי טובה, אבל גם זאת לא באמת נפילה כי יש בינינו הסכם שהיא לא עונה אם לא מתאים לה והתקשורת בינינו היא רק במיילים. אם את צריכה תמיכה יש בהחלט. ואשמח להכיר. אווה.

היי אלה,אני מבין אותך ואת הכאב שלך ,אני בן 42,נשוי,עובד בהייטק,יש לי 2 ילדים,לכאורה מבחוץ נראה שהכל טוב אבל זה ממש לא כך,אני סובל מדיכאון חזק מחרדות ומבדידות נוראית. לצערי כל החיים אני מרגיש לבד,כל הילדות הייתי לבד,וגם עכשיו אני נורא לבד. הורים היו אבל לא היו פנויים רגשית לא אלי ולא אל אחיותיי, גדלתי עם המון חסכים. לצערי אף אחד לא באמת איתי ומבין אותי פרט לאשתי שפשוט מכילה אותי,לא שופטת אותי ולא נותנת עצות מטופשות שלא באמת עוזרות. הייתי כלכך רוצה לחלוק עם אנשים בעבודה את רגשותיי,את הכאבים,את מה שאני עובר, ולא לסבול כל היום מהבדידות הנוראית הזאת,אבל אני לא מצליח. אני בגדול דיי מיואש מהחברה,כמה שאני מתאמץ ליצור קשר אני פשוט לא מצליח, ואיכשהו התחלתי להבין שהסיבה לכך היא חרדה מליצור קשר,אנשים לא מבינים שאני חוסם קשרים מפחד,הם חושבים שאני כנראה לא מעוניין בקשר ואז יוצא שאני נשאר לבד:( מה שכן, אני הולך לפסיכולוג טוב ודברים מתקדמים,אומנם לאט לאט,עקב בצד אגודל, ולפעמים אני מיואש ,אבל בהסתכלות לאחורה יש התקדמות משמעותית. אני מציע לך למצוא פסיכולוג טוב שיעזור לך לצאת מהמעגל הזה. אם את רוצה אני יכול להמליץ לך עליו(פשוט שלחי לי הודעה דרך האתר פה).

אלה יקרה. אני שמחה שפנית וכתבת. אני בטוחה שתמצאי כאן הרבה "שותפים" לחוויה הרגשית. לסבול מחרדה ומהפרעות אכילה זה סוג של גיהינום גם כך...אבל להוסיף על כך גם הסתרה ובדידות הופך את הדברים לקשים ובלתי נסבלים. האם את מטופלת?, מי בסביבה שלך יודע על מה שאת עוברת? אני מרגישה שיש בתוכך כאב רב שלא מצא מקום לביטוי, הצורך לחיות עם מסכה רק מעצים את הסבל. ישנן קבוצות טיפוליות שעובדות על הדברים. אני מבינה שאת אדם מוכר מבחינה מקצועית וקשה לך להתמודד עם הפער בין הדימוי החיצוני לחוויה הפנימית. יחד עם זאת אינך לבד: רבים, טובים, יפים, משכילים, מוכשרים, נשואים, רווקים, מפרסמים או אנונימיים חווים את אותן הרגשות. אפשרי לעצמך מקום בו תוכלי להביא את עצמך כמו שאת....אני מבטיחה לך שמכאן יהיה תהליך של הבראה שרק ילך ויתעצם ככל שתרשי לעצמך למוסס את המסכה הקשוחה ולנשום. מה דעתך?