אני מרגיש תקוע

11/01/19 18:48
2 תגובות
היי, רציתי לבקש עזרה כי אני מרגיש תקוע ועצוב מאוד.
בקצרה- אני בנאדם עם בעיות נפשיות ואובדני מאוד(אם הבנתם את הכוונה) דיי צעיר, בן 21, ואני לא יודע מה לעשות
אומנם אני עובר טיפול פסיכיאטרי כבר כמה זמן, וגם עם תרופות, אבל אני לא יודע מה כבר לעשות
מצד אחד
אני רוצה להיתאבד, כי אני מרגיש שאין לי מה לחפש, או אין לי מה לשאוף, או שאין לי מטרה וכלום
מצד שני, אני רוצה לחזור להיות כמו פעם, כי פעם לא חשבתי על זה כל כך

אני גם באמת לא יודע מה לעשות אני מרגיש כל כך כועס, אני גר בבית עם ההורים, והם תמיד לוחצים לי על טריגרים, והם קוראים לי "משוגע" כאילו כבר לא מתייחסים אליי כשווה, מתייחסים אליי כאילו אני חולה, ואחריי כמה זמן, החלטתי שנמאס לי, ואני לא מדבר איתם יותר, ולא יילך איתם לשום מקום, אבל הם שמו לב, שנמאס לי לדבר איתם בגלל כל מה שהם עושים, אז הם מתחילים ללחוץ על כמה שיותר טריגרים שאני אתפוץ ואדבר ואמשיך לריב איתם, שוב
והפסקתי לדבר איתם כי נמאס לי שהם רבים איתי כל חמש שניות, פשוט נמאס לי, אני מצד אחד, ממש ממש ממש, רוצה לצאת מהבית הזה, ולא להיות איתם או לדבר איתם יותר בחיים
מצד שני
אני יודע שאם אני לא אהיה סביב אנשים, יום למחרת אני בקבר, אני דיי בטוח בזה, שאין ליידי אנשים אני הופך לאובדני, ושאנשים לוחצים לי על טריגרים אני ניהיה אובדני
ואין לי בדיוק גוף כלכלי למצוא מקום שקט אבל לא שקט, לא יודע איך להסביר את זה
אוףףףףףף אני תקוע!
אני מרגיש אפס!
לא בגלל שאחרים חושבים ככה, אלא אני
ממזמן אני כבר בלי שאיפה, כל יום שאני קם, הכל שחור, כאילו יש ימים שאם אני לא עובד, אני פשוט לא יקום מהמיטה.
וההורים שלי לוחצים לי על טריגרים כל הזמן
והם בכוונה מתעללים בי, אבל אני באמת מרגיש שמצד אחד אני אומר, אולי אני צריך לשאוף לעבור, ומתישהו יהיה לי שקט
ואז נופל לי האסימון ואני מבין, שאם אני לבד אני ימות מהר מאוד, כי שהמחשבות רצות, ואין משהו שיסיח את הדעת, אתה מתחיל מעשים, ולפעמים אני לא מצליח להסיח את הדעת, אבל אם יש אנשים, אין לי אומץ לעשות כלום כי אני יודע שהם מסתכלים עליי, מצד אחד זה טוב, מצד שני זה מעצבן, כי אני רוצה ולא רוצה, אוף הסיפור מסובך, תעזרו לי אין לי שמץ מה לעשות כבר, אני מרגיש שאני צריך ולא צרך למות, אני מרגיש שמצד אחד אני חי סתם, מצד שני אני מרגיש שלמות זה רע, למרות שכבר ניסיתי בעבר, עדיין יש לי תחושה שמשהו לא בסדר, הבעיה היא שאין לי שקט נפשי, ואני מת, אני מרגיש בהיסטריה כל הזמן, כאילו אתה כל הזמן בורח, כאילו מישהו רץ אחרייך, מה עושים..... אוףףף

2 תגובות

Levana2
11/01/19 20:52
אני יכולה להבין את התחושות שלך. אני עברתי מההורים לאחר שהשתחררתי מהצבא, בגלל מה שאתה מתאר ו.. אני יכולה לומר לך , שזה אומנם נשמע קשה אבל זה עוזר להתרומם כשמתרחקים מהם לפעמים. וכשלך יש את השליטה מתי בא...
אני יכולה להבין את התחושות שלך.
אני עברתי מההורים לאחר שהשתחררתי מהצבא, בגלל מה שאתה מתאר ו..
אני יכולה לומר לך , שזה אומנם נשמע קשה אבל זה עוזר להתרומם כשמתרחקים מהם לפעמים. וכשלך יש את השליטה מתי בא לך לראות אותם ומתי לא זה עוזר.
אם יש לך עבודה, אם יש לך למה לקום בבוקר.. לעזוב אותם ולהתחיל משהו לבד זה בהחלט יכול לשפר לך את התחושה.
אתה לא חי סתם, אתה פשוט חסום כרגע מלעשות מה שבא לך לעשות בלי שאף אחד יעיר לך.
אם יש לך משהו שבישבילו אתה קם כל בוקר אז יש בך את הכוחות לעשות את זה.
אני מבינה מה אתה מרגיש. הלוואי ולי היה משהו שבישבילו הייתי צריכה לקום כל בוקר.
רמי.-.מתנדב.ערן
מתנדב ער"ן
11/01/19 21:32
ערב טוב, אני מצטער לשמוע על התחושות שאתה משתף שאתה מרגיש. מעודד לשמוע שאתה בטיפול כולל שימוש בתרופות. האם ניסית טיפול בשיחה עם מטפל, האם ניסית להיות בקשר עם עמותות שמנסות לעזור הן ביצירת אפשרויות חברת...
ערב טוב, אני מצטער לשמוע על התחושות שאתה משתף שאתה מרגיש. מעודד לשמוע שאתה בטיפול כולל שימוש בתרופות. האם ניסית טיפול בשיחה עם מטפל, האם ניסית להיות בקשר עם עמותות שמנסות לעזור הן ביצירת אפשרויות חברתיות לאנשים שחברה עשויה לעזור להם, והן לאפשר שיחות עם אנשים נוספים שחווים קשיים כאלו או אחרים? אני שומע שאתה רואה את התועלת שבכך שהוריך אתך, ואפילו רואה שאף שהם לוחצים על טריגרים אצלך, לדבריך, עדיין טוב שהם באזור ונותנים את ההרגשה שאתה לא לבד. אני מרגיש שמתוך הדרך בה אתה מתקשר, אתה מודע מספיק בשביל לראות שהם בדרכם מנסים לעזור, למרות שהם "לא מצליחים". ייתכן מאוד שבשיחה משותפת עם מטפל, או בקבוצה של הורים וילדים, תוכלו יחד למצוא דרכים לשפר את התקשורת ביניכם. נפלא כמו כן לשמוע שאתה עובד, ושכשאתה עובד, קל לך יותר. נראה לי שכדאי אולי למצוא עיסוקים נוספים, שגם הם יעזרו, כמו מוסיקה או ספורט או קבוצת שח מט או מה שלא יהיה ויעשה לך טוב בחברה. מעולה גם שמצאת את האפשרות לכתוב כאן בפורום, ואף לקבל תשובות, ואני מעודד אותך לפנות גם בצ'ט או בטלפון. שלך רמי

מנהלי קהילה

אייל-מתנדב ער
אייל-מתנדב ער"ן
אייל, כבר לא ילד, אוהב את המשפט של רוברטו בניני- "יש לנו משהו במשותף - כולנו שונים".
ד
ד"ר שירי דניאלס
מנהלת מקצועית ארצית בעמותת ער"ן מרצה באוניברסיטת תל אביב מומחית לייעוץ קצר מועד מחברת הספרים "עוצמת ההקשבה - כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר" ו "כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי - התמודדות חיובית עם פרידה וגירושים", בהוצאת מטר
יאיר - ער'ן
יאיר - ער'ן
נשוי ואב ל-3 בנות בוגרות ונהדרות כל אחת בדרכה. בסופי השבוע אני מענג עצמי ברכיבה על אופני הרים, בעיקר בכרמל וברמות מנשה אבל לא רק ... חובב מוסיקה נלהב - אקלקטי אוהד שרוף של מכבי תל-אביב בכדורגל
מיכל לב ארי - ער
מיכל לב ארי - ער"ן
מנהלת שירות האינטרנט בער"ן נשואה + בן (15) ובת (10)

מובילי קהילה

תקווה - מתנדבת ער
תקווה - מתנדבת ער"ן
אני פנסיונרית, נשואה, יש לי 3 ילדים בוגרים ו-5 נכדים. למדתי באוניברסיטה מתמטיקה ומדעי המחשב. לפני הפרישה עבדתי בפיתוח תוכנה ובהמשך בתמיכה במוצרים שהחברה שלנו ייצרה.
מורן- מתנדבת ער
מורן- מתנדבת ער"ן
היי :) אני מורן, מתנדבת בער"ן מזה כשלוש שנים.
שרה-מתנדבת ערן
שרה-מתנדבת ערן
מתנדבת בער"ן כשנה אם 4 ילדים וסבתא ל5 נכדים, אחות מיילדת
גפן - מתנדבת ער
גפן - מתנדבת ער"ן
מחר יום חדש
יאיר - ער'ן
יאיר - ער'ן
נשוי ואב ל-3 בנות בוגרות ונהדרות כל אחת בדרכה. בסופי השבוע אני מענג עצמי ברכיבה על אופני הרים, בעיקר בכרמל וברמות מנשה אבל לא רק ... חובב מוסיקה נלהב - אקלקטי אוהד שרוף של מכבי תל-אביב בכדורגל
גילה 22 מתנדבת ערן
גילה 22 מתנדבת ערן
אלמנה בת 70 2 ילדים 6 נכדים מלמדת מחשבים גיל שלישית שרה במקהלה שוחה כל השנה