"כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע
מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע
והחוק שאומר – כאן אסור לקטוף! "
איזה שיר יפה לכבוד טו בשבט כתבה לנו נעמי שמר ב1967. גם מי שלא למד אותו בשיעורי הזמרה בכיתות היסודי מכיר את השיר החביב הזה שאין מתאים ממנו לטו-בשבט שמגיע אלינו מחר. גם אני למדתי אותו בכיתה גימל או דלת ולחן ה-ואלס הקליט והמילים שהן בעצם שיר הלל לטבע גורמות לנו לחייך ולנוע במחול.
הבית השני הוא המשך ישיר – אהבת טבע וארץ ישראל כפי שרק נעמי שמר יכולה לכתוב.
"ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע
אילנות נדירים נשמרים לחוד
איילות נבהלות מסתכלות בשלט
בו כתוב בפירוש שאסור לצוד!"
אבל אף פעם לא ממש הסבירו לנו את הפזמון ....
"רק עלי אין החוק משגיח
רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי גביע
אז, היה מצבי אחר"
וגם לא לפזמון שבא אחריו
"רק עלי עוד לא שמו שלט
מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי, נאמר, איילת
אז היה מצבי אחר!"
ובטח לא לסיומת של השיר המתוק
"הסתכלו מה שקורה לי בדרך:
כל אחד עובר, חוטף, קוטף, קולע לו זר
לו הייתי חיה או פרח
אז היה מצבי אחר!"
נעמי שמר טמנה לנו פח שכל מורי בית הספר נפלו בו. התקופה אחרי מלחמת ששת הימים. כל גנרל מלך ולכל גנרל גם פקידה חסרת אונים שאותה היה אפשר לקטוף ולגעת. כן נעמי שמר החכמה כתבה בעצם את ה-"ME TOO " הראשון. מחאה נוקבת נגד הפגיעות המיניות שהיו אז סטנדרט בכל מקום. והכל עטוף במתיקות ופרחים ואיילות.
תודה לאל התקדמנו ואנחנו לא שם ועדיין ביננו יש את חסרות וחסרי האונים ולצערנו פגיעות מיניות עדיין קיימות ולהם מוקדש השיר.
באמת שרציתי לכתוב שיר הלל לטבע אבל פתאם התנגן לי השיר הזה
טו בשבט שמח לכולם