שבט חלף עבר לו וכבר נכנסנו לאדר (א) עם אווירה אביבית משהו. גשמי טבת ושבט עברו ופתאם נראה שהחורף אוטוטו מסתיים לו. אבל הבקרים קרים וצוננים ומזכירים לנו שהחורף עדיין לא אמר את מילתו האחרונה.
קשה לי לקום בבוקר לאימון. השמיכה קורצת לה בחמימותה, והמחשבה לצאת לקור שבחוץ לא ממש נחמדה לי. אז אני מוותר לעצמי ומנמנם עד שעה סבירה כזו שלאחריה אני צריך לקום לעבודה לעוד יום של שיגרה. כמו ריטואל כזה אני מקלל כל היום את עצמי - "יאיר - למה היית כל כך חלש בבוקר ולא הכרחת את עצמך לקום? למה וויתרת לעצמך ?
למחרת אותו הספור. עכשיו אני אפילו שם שעון מעורר שגורם לי להתעורר בשעות מוזרות של אימון אבל אין מצב שאני מוציא את עצמי לתוך הקור הזה. והריטואל ממשיך וממשיך - " מתאכזב מעצמי שלא הייתי מספיק חזק "
היה לי את אותו הסיפור כשניסיתי להיגמל מהרגלי העישון שלי ותמיד התאכזבתי ואיכזבתי את עצמי. וזה בעצם נכון לכל שינוי שמחייב למאמץ גופני או מנטאלי.
הכל בראש כולם אומרים - "כן כן הכל בראש אבל לך תעשה את השינוי הקטן או הגדול". איך הראש שהוא בעצם אני עצמי עושים את כל מה שכל כך קשה לנו. כי הרי ברור לנו שאם אעשה את השינוי, האימון שלמחרת יהיה פחות נורא ולזה שלאחריו יהיה ממש נחמד ואחר כך ארגיש כל כך טוב במשך היום - אז למה לא להכריח את עצמי ?
אז כן - אכריח את עצמי . השאלה איך ? לכל אחד יש את הגישה שלו. אני למשל בכווונה מודיע לחברים ולמשפחה שאני מתכונן להתחיל להתאמן בבוקר או להיגמל מעישון ואז כנגד הקושי של השינוי אני אדע שלא רק שאני מאכזב את עצמי אלא אני גם מאכזב את חבריי/משפחתי וכו. השיימינג העצמי יגרום לי להתאמץ עוד יותר. זה פטנט שלי - לאחרים אולי גישה אחרת אבל בסוף כן צריכים להתאמץ ולקחת בחשבון שאולי גם להיכשל אבל אז אנסה עוד פעם. ועוד משהו קטן - לא אחתור לאיזו מטרה עילאית בלתי מושגת. אני לא אודיע כלל עם ועדה שתוך חודש אני הולך לרוץ מרתון אם אני באמת יודע שזה בלתי אפשרי - אבל כן אודיע שתוך חודש ארוץ 10 קמ למשל.
תראו כמה דיברתי על שינויים קטנים - תארו לכם שינויים גדולים - שינוי בעבודה, בזוגיות, במשפחה , וכו וכו . אבל באמת באמת שהכל בראש וצריכים לעזור לראש הקשה הזה שדוחה שינויים.
אני יכול להבטיח לכם - בהתחלה זה יהיה קשה. מה זה קשה ...מאוד קשה. אבל כמו בשיר - "בהתחלה זה כואב - אחר כך יוצא החוצה "