חשבתי שרק אצלי נוכחת התופעה המתסכלת זאת. בגלל החרדה החברתית הקשה שלי והדיכאון אין לי כוחות לדבר בכלל, זה דורש ממני כל כך הרבה מאמץ, הקול שלי גם נהיה קטן וחלש בברירת המחדל, אני תמיד בחרדה שאני לא אצליח לדבר, שאני אשכח מה להגיד, מילים, שהמח שלי יהיה ריק, שאני אהיה משותקת מילולית. בגלל החרדה החברתית אני גם תמיד מפחדת לדבר, וכל סיטואציה שכזאת מלווה בדפיקות לב, קוצר נשימה, רעידות ותחושת עילפון. מרגישה שבגלל כמה שנים של הסתגרות, והתבודדות בגלל מצב נפשי לא טוב כל היכולות הורבליות שלי, הביטוי העצמי במילים, והשפה בכלל, התנוונו, נפגמו. וכל מה שנשאר זה הימנעויות ובושה, וחוסר אונים מייגע.

כל שאוכל להגיד לך שאולי אתה לא בטוח מה תרצה להגיד. נסה לנסח לעצמך ברוגע את דבריך, ואחר כך תגיד אותם. בפעולות בחיים צריך ביטחון ושלווה יחד עם יסודיות.

חרדה בהחלט יכולה לפגוע ביכולת לדבר מול אנשים בעיקר עם מדובר בחרדה חברתית. בנוסף, במצבי חרדה/ דיכאון הקשב מופנה כלפי פנים. ישנה ממש מלחמת הישרדות בכדי להתגבר על המהומה הפנימית, על הכאב, על התהומות, על האימה... שכאשר נדרשים להפנות את הקשב החוצה- למישהו אחר זה מבלבל ומעורר מצוקה בהיעדר משאבים להתמודד גם עם הפנים וגם עם החוץ.... החדשות הטובות הן שניתן למצוא טיפול ולשנות את המצב...

תודה אורית. אני בטיפול, מזה זמן רב. הן תרופתי, הן פסיכולוגי והן במעקב פסיכיאטרי. לאחרונה גם התחלתי סדנת מיינדפולנדס,עם החרדות.

אני גם חושב שבאינטראקציה עם אנשים חשוב להשתדל למצוא את החלקים המעניינים שבהם, החלקים שאפשר לאהוב בהם. אהבה לאנשים נוצרת באופן טבעי. אם תמצא את התכונות שנעימות לך באנשים, אולי יהיה לך קל יותר לתקשר איתם.