מנהלי קהילה
רצון לברוח
אני מרגישה שכל החיים שלי מתפרקים לי מול העיניים
אני הורסת הכל את עצמי ואת הבן זוג שלי שזה בערך כל מה שיש לי
ההורים שלי גירשו אותי מהבית עוד כשהייתי בת 15 מאז אני מתמודדת עם הכל לבד
אני צריכה כסף לשכד החודש שאין לי מאיפה להביא כל החיים שלי לא היה כסף ואני מרגישה שזה מעגל שבחיים לא אצא ממנו
אין לי חברים.. בחצי השנה האחרונה איבדתי את כולם עזבתי את הלימודים אני מרגישה כשלון אני מתעצבנת בקלות ומתעצבנת בעצמה בדרך.. הורסת את כל מה שיש לי זורקת את כל מה שעבדתי בשבילו אני זורקת לפח במודע אבל זורקת
הלחץ התמידי שלא אסגור את החודש החשדות וההרהורים האין סופיים על בן הזוג שלי שלא בצדק כי פשוט לא מגיע לו.. אני פשוט הורסת את המערכת יחסים הזאת שהיא בעצם כל מה שיש לי..
בשבוע האחרון חליתי שלוש פעמים בשלוש מחלות שונות אחת אחר השנייה אולי זה באמת מגיע לי..
אני מרגישה מתוסכלת מאנשים סביבי שפשוט לא מבינים אותי שאלות מפגרות ולא הגיוניות מחרפנות אותי אני יוצאת מדעתי כשאני שומעת אותן כשאנשים שחשבת שדואגים לך ואוהבים אותך שואלים שאלות ששמות בסיכון את כל מה שעבדת בשבילו ומבקשים דברים כלכך אגואיסטים:
לא.. אני לא יכולה לעזוב עכשיו את הדירה שאני גרה עם בן הזוג שלי בה בשביל לגור עם מישהו שבאינטרס שלך לחסוך עליו שכד.
העבודה שלי היא כבדה נפשית היא עבודה לחוצה 24/7
אני מרגישה שכל מקום ששמתי את עצמי בו הוא כשלון שלי
אני רוצה לברוח להעלם למקום בלי קליטה ובלי טכנולוגיה ולחיות את החיים הפשוטים האלו כמו פעם אני לא רוצה את כל זה בשביל מה אנחנו חיים אם כך מה הטעם
ואני כבר לא יודעת מה לעשות ואיך אצא מהמצב הזה אם בכלל ואם מתיישהו כן יהיה טוב
Sveta
היי, נשמע ממש ממש קשה. את לא מתארת לעצמך עד כמה אני מבינה אותך. בעצמי חווה את התקופה הנוראית ביותר בחיים שלי, עם רצון לפגוע בעצמי מדי יום. רק אנשים באותו המצב, מבינים את משמעות המילים "אני כבר לא אני". מאחלת לך לעבור את התקופה הזאת כמה שיותר מהר.