ערב טוב אווה, בעיקרון נראה לי שלא כדאי לערבב "כדאי" עם אהבה, בעיקר מאחר וכאשר מנסים להבין מה שאי אפשר, מה כדאי, עלולים להיכנס למחשבות מה אחרים אמורים לעשות, ומה אני יכול לעשות כדי להצליח לתפקד טוב יותר עם אחרים ושאר מחשבות.. למעשה לתפישתי לאהוב הוא פשוט לאהוב. כאשר אני אוהב אני בעצם באהבה, וכבר השגתי את מה שרציתי להשיג. אין כל חשיבות למה אחרים עושים או לא זה עניינם, וכשאני אוהב אותם אני שמח שהם עושים מה בראש שלהם... אנחנו לא בענייני מסחר, אנחנו בעניין הלב ואיך לתת לו להפיץ אור לכל הכיוונים.. ולשם כך כמובן להיווכח שהוא מקור אור..

אווה יקרה, ההודעה שלך נגעה ללבי. זה בודאי כואב להרגיש שלחברות אין זמן, ואולי שחייהן והזמן שלהן מלא יותר כי יש להן משפחה. אני מתארת לעצמי שזה כואב גם בגלל הרצון שלחברות יהיה יותר זמן אלייך וגם כי אם להן יש משפחה ולך לא - נדמה שהמרחק גדל. הגיוני שמתוך מצב חיים שונה קשה יותר להרגיש הזדהות והבנה הדדית. מהניסוח שלך אני מנחשת (ואולי אני טועה) שאת לא שוקלת באופן מעשי לא לאהוב את החברות, או להביא ילד כדי למלא את הזמן (גם אם להביא ילד בעתיד יהיה משהו שתרצי), אלא בעיקר מביעה את התסכול שאת מרגישה. ושוב, לבי איתך. אני סקרנית לשאול אותך למה את מרגישה שלאהוב חברות זה מבלבל אותך. מה באהבה כלפיהן מבלבל? כולנו זקוקים לאהוב ולהרגיש הדדיות, שייכות וסולידריות. הצורך שלך, כפי שאני מבינה אותו, הוא טבעי. אני מקוה שתמצאי את הדרכים הנכונות לך להמשיך ולהוסיף לאהוב, וגם לחפש דרכים נוספות וחדשות למלא את הזמן והלב. שלך בחיבה, איילת