החברה הכי טובה שלי התרחקה ממני ככה פתאום בלי שום ריב בלי שום כלום. היום האחרון שהכל היה עוד בסדר היה לפני 5 חודשים. אני זוכרת, כי הייתה לנו הופעה (שתינו זמרות) ושרנו דואט נורא מרגש מהמחזמר וויקד (for good) ובגלל שסבא רבא שלי נפטר חודש וחצי קודם לכן, היא גם הקדישה לו שיר בהופעה. כולם בכו, אבל היא בכתה יותר מכולם. היינו צמודות אחת לשנייה ביום ההוא, ואחריו- התרחקה ממני. ניסיתי כבר הכל. לדבר איתה על זה, להניח לה, ללחוץ, לשחרר... היא החברה הכי טובה שלי ואני לא מסוגלת לחיות בלעדיה. אני חושבת לעשות פעולה משמעותית שתגרום לה לחזור אליי. פעולה על מנת למשוך תשומת לב. לפגוע בעצמי כדי שהיא תפסיק עם הדחייה הבלתי מוסברת שלה ממני.
אבל זה לא אומר שהיא תשים לב אליי, שהיא תחזור.
אם מישהו פה צופה באנטומיה של גריי- אליס וריצ׳ארד...
אני לא מסוגלת יותר. הסטרס שלי בשמיים, וזה מתבטא בזה שאני מתפרצת על אנשים, שאני בוכה כל הזמן, שאני בריב עם שני ההורים שלי, שאני לא מפסיקה לחשוב על זה, ושהקול שלי לא מחזיק מעמד. ואני זמרת. אני מרגישה צורך להדרס. כאילו זאת לא אשמתי שמתתי.

הייתי צריכה לפרוק. אבל אם מישהו פה יגיב- בבקשה, כל מה שאני צריכה זה חיבוק.