זה תקופה לא קלה המצב הבטחוני המעבר מהחורף לאביב הבחירות היו קשות מאד לכולם ולא הוסיף לבלאגן שלנו אבל תיככף הקייץ מגיע

רינתית יקרה. את מתארת רגשות שכפי הנראה לא מוכרים לך. את מתארת משהו ״כבוי״. סוג של הרמת ידיים.... הסיבות לכך יכולות להיות רבות ומגוונות החל משינויים הורמונליים ( אולי גיל מעבר?) אולי דברים שהדחקת פורצים החוצה אולי חוסר שביעות כללית שמן הסתם מודגש יותר כעת על רקע האכזבה מן הבחירות. ויכול להיות שהמצב המדיני כפי שאת תופסת אותו משקף חוויה פנימית. כך או כך נראה שאולי זה הזמן לתת לדברים לצאת, לבחון אותם ובמידת הצורך לגייס אסטרטגיה לשינוי. מה דעתך?

היום יום הזכרון,לא מזדהה כבר כ"כ עם המדינה ,עם כל הסמלים כמו שפעם ,לא מתרגשת מדברים שפעם ריגשו אותי מרגישה את הגאווה שפעם הרגשתי ,אני בחורה שעברה פיגוע בעצמה בילדות ,כל הסמלים והערכים של המדינה הם חלק מהילדות שלי .

פעולות טרור גורמות נזקים קשים לבני אדם כמו מוות, וטבעי להתאבל עליהם. אבל צריך להמשיך בחיינו. יש לך בן זוג, תאהבי אותו ותשקיעי ביחסים. תחשבי על דברים טובים, אולי דברים שתעשי בעתיד או שאת אוהבת לעשות. תני דאגה כנה ואהבה לאנשים שחשובים לך. הכי חשוב שתמיד תהיי טובה לאנשים מתוך מחויבות אישית להתחשב. עשי דברים שאת אוהבת ושמעניינים אותך, ואז יהיה לך יותר תוכן מסודר ומשמעותי בחיים ותוכלי לחשוב עליו.