שבת שלום וחג שמח, יפה כתבת, אכן את חכמה, מוכשרת ובעלת השראה ויכולת ביטוי, ואני מודה על ההזדמנות לשוחח אתך.. לא נראה לוותר על מתנות שקבלת או להחליף אותן.. למעשה גם הכישורים שלנו, וגם הקשיים הם המתנות שקבלנו.. והחכמה היא כנראה לדעת לנצל את הכישורים המיוחדים שלנו, ולהשתמש בקשיים המיוחדים שלנו כדי להשתמש בהם כקרש קפיצה לתובנות ושינויים בחיינו ובסביבה שלנו.. דבר ראשון יש להבין, שלהיות חכמה הוא לא "לדעת שאני יודעת הרבה", אלא לדעת שאנחנו לא בנויים לדעת דברים באמת, ולפיכך לתת למה שיש ואמת, להיפרש לפנינו כמו שטיח מזמין. ועליו לצעוד.. מה שיש בנו, יקרה, הוא הנוכחות של משהו פלאי שכולו קסם, ולא הידע.. הידע הוא סוג של משחק שאנחנו משחקים עם האנשים האחרים, ואיננו קשור לא לחכמה, לא למי שאנחנו, ולבטח, כפי שבחכמתך כבר ראית, לא לתחושת אושר וסיפוק. האושר מגיע מקבלת עצמנו כפי שאנחנו, וזרימה עם הדרך שהיקום, או אם תרצי אלוהים, או אם תרצי האינטואיציה שלנו מצביעה ומשרטטת אותה עבורנו..בדרך הזאת, שיש מי שמכנה אותה נתיב עם לב, (דון חואן מורהו של קסטאנדה), איננו פוסעים לבד. כל אדם יש בו את הקסם הזה, ויש באפשרותנו לשלב כוחות ולצעוד ביחד. שילוב הכוחות הזה הוא שמראה לנו שאנחנו לא לבד ומאוחדים עם כל מה שיש, וכך מאפשר לנו לחוות אושר.. ואני מאחל לעצמנו לראות באחר לא את המתחרה שלנו כפי שחיצונית או לפי המחשבות שלנו זה נראה, אלא את מה שמהדהד איתנו ומעלה אותו וגם אותנו, גם אם האחר עצמו לא במצב מודעות לראות זאת.

אם זה היה תאורטי מדי, אתן דוגמה.. למשל את לפני מבחן ונלחצת, הלחץ הזה נובע מידיעה וחכמה כוזבות.. אנחנו מניחים הנחות, שאינן חכמה אמתית. למשל שהערך שלנו נמדד לפי תוצאות מבחן כלשהו, שיש תחרות ואני משתתף בה, שאפשר לעשות משהו מלבד כמיטב יכולתי, שיכול להיות שמשהו חסר לי, למשל ידע כזה או אחר, וכתוצאה מזה אני חסר או פגום או פחות ממושלם. חכמה אמתית היא לראות שכל אלו אינם אלא מחשבות סרק, ושבאמת הכל בסדר כפי שהוא, וההשתתפות במבחן היא התקרבות לאחרים ועשייה משותפת ולפיכך צעד בדרך לאהבה..