אז ככה. לפני שאני נכנסת לשגרה חדשה,והבלתי ידוע לפניי, החלטתי לספר סיפור נוסף שקיים כבר שנים באותו מצבור ישן ששוכב לו שנים על המדף. מקווה שאצליח לעניין/לרתק ולהעביר למישהו נוסף את השבת בנעימים...
הסיפור נקרא "סשה".

בית היתומים ברסקובה, סיביר. 1987

הבניין המתפורר נראה די עלוב במבט מבחוץ. החלונות היו שבורים ורעועים ברובם, והבודדים שנשארו שלמים כנגד כל הסיכויים, היו מכוסים בשכבות שונות של אבק, וכמעט לא היה ניתן לראות דרכם. השטח שמסביב לבנה הבטון האפור והקודר, שהיה אמור להיקרא "גינה", היה לא יותר מקרחת יער בשטח של 200 מ"ר, כולו אדמה קפואה מכוסה בשרידי שלג ועשבים שוטים מעטים שהיו חסינים מפני הקור. על חיות שיכלו להסתובב בשממה כזאת בכלל לא היה ניתן לחשוב,חוץ ממספר עורבים שהתעקשו לחוג מדי פעם מעל לגג המבנה, כאילו להזכיר לדיירי המקום שעתידם כאן כלל אינו בטוח.

המכונית הלבנה קרטעה באדישות דרך השביל במרכז הקרחת. הדרך בה נסעה לא הייתה דרך סלולה, ואף ניכר היה שהיא לא נוצרה בתכנון ובמחשבה תחילה. למעשה זה היה פשוט שביל מקוטע שנוצר במרוצת השנים על ידי הבודדים שנאלצו להגיע למקום,שכן אף אחד לא ממש רצה להגיע לכאן מבחירה.
במושב האחורי של המכונית,ישב ילד קטן עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני בהיר,מראה שהיה די נפוץ אצל האוכלוסייה המקומית. הילד בהה באדישות דרך החלון,צופה בפתיתי השלג נופלים באיטיות ומתעלם מהבניין שהלך ונעשה ברור יותר בכיעורו ככל שהמכונית התקרבה.
הנהג,וסילי גרגורייב, הסתכל במראה על הילד מאחוריו חושב לעצמו שהוא לא מאשים אותו. הפתיתים נראו הרבה יותר מעניינים מהמקום אליו הוא אמור לקחת אותו. במשך השנים יצא לו לקחת לא מעט ילדים כאלה למקומות מהסוג הזה, ילדים שאיש אינו רוצה או יכול לטפל בהם. זה היה חלק מתפקידו,כנהג שהתפרנס בצנעה, והשגרה והתדירות של מקרים מהסוג הזה הקהו כל רגש שהיה עשוי לצוץ אצלו כלפי ילדים אלה. למעשה, וסילי פיתח יכולת די מרשימה לנתח ילדים כאלה ולאבחן אותם תוך כדי נסיעה,ללא שום רגש מיותר או רחמים דביקים,ולפעמים היה מהמר כנגד עצמו על סיכויי ההישרדות שלהם ומעביר לעצמו את הזמן בנסיעות ארוכות במיוחד כגון זו. במחשבותיו, הוא היה מנסה לנבא לאיזה גיל יגיעו, או לנחש כמה זמן ייקח לפני שהילדים האחרים או המורים ידאגו לסדר להם איזו "תאונה", כדי שיהיה פה אחד פחות להאכיל. אה וכמובן,היה גם הנושא של הגיינה ירודה ומחלות. היו כל כך הרבה אופציות לבחור מהן, וכשאתה נמצא הרבה בדרכים בהחלט יש לך שפע של זמן לחשוב על עוד ועוד אפשרויות חדשות.