טוב למי שכבר יודע את הסיפור שלי ומכיר קצת.. לפני חודש נפרדתי מחבר שלי אחרי כמה ימים ביקשתי לחזור אבל הוא לא רצה. אני לאט לאט לומדת לשחרר ולהתמודד עם הפרידה אבל בזמן האחרון אחרי ששכח הכאב קצת פתאום צץ לו מן משבר זהות של האם אני בן אדם טוב, אולי עשיתי לו רע? אולי אני לא בחורה כיפית ובגלל זה הוא נפרד ממני? למה אני אומרת שאני לא בחורה כיפית? אני אסביר:

אני לא הכי ספונטנית וקלילה כשזה מגיע ללשבת בפאבים וללכת לטיולים עם חברים שלו מהפחד שאני אעשה לו פאדיחות או שאני אכנס לפאניקה וגם תמיד שאני מגיעה למקומות כאלה אני רק חושבת מתי זה יגמר.
החלק הזה נורא מתסכל אותי אני שואלת את עצמי האם זה אומר עליי שאני בחורה דכאונית? אולי אני בדיכאון ואני לא יודעת? תמיד יש לי את הפחד הזה מאיבוד שליטה מאז שהתחיל לי כל הסיפור עם החרדות. הפחד הזה נובע מהשאלה ואם יהיה לי קשה מידיי ואני אפתח מחשבות אובדניות או שאני לא אשתלט על עצמי ואעשה לעצמי משהו?

כל המחשבות האלה וכל השאלות האלה של האם עשיתי לבן אדם רע עושות לי רע ממש , אני עדיין אוהבת אותו ואני מאוד רוצה להיות איתו אבל לא מוכנה לגרום לו לסבל וזה פשוט שובר אותי שאני בחורה שהצליחה לדכא את חבר שלה :(