ערב טוב שמואל, מצטער על התחושות הקשות שאתה מתאר..על הקשיים שחווית, על ניסיונות הטיפול שלא צלחו, ועל הרצון לקחת תרופות, כברירת מחדל.. אני רוצה להגיד שאני כאן אתך.. אני לא מוכן לוותר על הריפוי שלך, וכמו שבזוגיות או בזמן חיפוש עבודה וכדומה, יש תקופות שנראה ששום דבר לא עוזר, ושום דבר לא מצליח, אין מה להרים ידיים..למעשה, כך אני רואה את הדברים, זה לא שאנחנו יודעים מה לעשות, ומצליחים או לא מוצאים פתרון.. למעשה מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לבקש עזרה, ואז להקשיב לתשובות שמגיעות, לדרכים שנפתחות.. וזה לא להיות פסיבי, אלא לפעול כאשר נתיב מתגלה.. יפה עשית כששאלת כאן ואולי בעוד מקומות המלצות על פסיכיאטר טוב, וחשוב לדעתי לזכור, שפסיכיאטר טוב זה נפלא, אבל הכדורים בעיקרם שהם מאפשרים טיפולים נוספים בשיחה ותרגול, ולא עומדים בפני עצמם, ובודאי כשהם נתפסים כמשהו שאנחנו דוחפים לעצמנו ולא כפתח לתקווה.. ולכך בין היתר נועדו השיחות.. בנוגע לפסיכיאטר, יש לדעתי אפשרות לפנות לקופת חולים או למרכז לבריאות הנפש הקרוב, אפשר לנסות לקבל פגישה עם הפסיכיאטר המחוזי, וייתכן שהוא יוכל לתת כוון.. ואם לא מצליח, אפשר אולי לפנות לבית חולים פסיכיאטרי או אפילו רגיל ולהיפגש שם עם הפסיכיאטר התורן.. נפלא בעיני שהעלית כאן את בקשתך למצוא טיפול, מה שנשאר הוא שתתן למה שיהיה טוב עבורך להגיע אליך, ותן לעצמך ללכת עם זה.. ואני מחזיק לך אצבעות..