פעם מזמן כתבתי בפורום הקודם. המון זמן שלא. נורא קשה לי לכתוב גם עכשיו. מתמודדת עם הרבה, גם פיזי גם נפשי. ההתמודדות מתישה וזה מצטבר ומתיש עוד יותר. מרגישה לבד מאוד, מבודדת חברתית. אמנם מוכרת עם נכות בביטוח לאומי ומקבלת סל שיקום וליווי של גורמי טיפול, אבל עדיין מבודדת חברתית ומרגישה לבד מאוד. החיים נעצרו לי והכל מצטמצם ומתנקז לכדי הקשיים בלבד, הכאב והעצבות. אין לי רגע הפוגה מזה, מאוד הייתי רוצה הפוגה מכל זה. להרגיש גם דברים אחרים, פחות לחץ וכבדות בחזה (נפשית), ושיכולה לקחת נשימה עמוקה ולהרגיש רווחה. כבר שנתיים בהפסקה מהחיים כמו שהכרתי אותם קודם, עושה המון מאמצים לטפל בעצמי, לעשות תהליכים. אבל זה קשה לי ומעייף ומרגישה היום במיוחד את הקושי להתמודד. מרגישה גם כאבים פיזיים וגם קושי נפשי, לא יוצאת מהמיטה, לא מחליפה מילה עם אף אחד, בבידוד עם עצמי. יש כזה שקט בבית (לבד) ששומעת יותר מדי חזק את המחשבות שלי, את הקשיים, את הלחצים. מרגישה בבור כבר תקופה, ורוצה רק לצאת מהבור הזה, ומרגישה שמנסה בכל הכוח ונאחזת בציפורניים (טיפולים, שיחות, תרופות) אבל למרות המאמצים נשארת בבור, אולי בכל פעם קצת פחות עמוק, אבל עדיין לא מספיק בשביל שייכנס אור, וחשוך לי מאוד בבור הזה.