די, קשה לי כל כך.

הייתי היום אצל הפסיכיאטר והפסיכולוג, ואני לא מפסיקה לבכות.

הוא הציע שארד לגמרי מכל הכדורים לתקופה קצרה כדי לראות מה קורה, ואני מתה מפחד.
במקביל, לא היה ברור לי מה קורה עם הטיפול עם הפסיכולוג. ואני כל היום איתו בהודעות, והוא לחץ עליי ורצה לדעת מה המטרה בפגישות שלנו.
עד שבשניה האחרונה הסכים להיפגש.

והוא כל כך בסדר ומקצועי.
אבל לא הפסקתי לבכות. לא רציתי לחזור הביתה אז הסתובבתי שעתיים אחרי הטיפול,
וחזרתי לצרחות של אבא בבית ולטענות שלו שצריך לצרוח ולהלחיץ כי רק ככה הדברים יזוזו.
ואני כל כך רעבה, ולא יכולה לעבור לידו וללכת לאכול.
כי כל רגע הוא מסתכל, או אומר משהו.

כתבתי לפסיכולוג בפחד.. שיעזור:(
יש לי חרדה חברתית קשה ואו סי די, ודיכאון, ומלא דברים ביחד, וזה מחסל אותי.
אני יושבת אצלו ומתפרקת בבכי ובכלל לא יכולה להסתכל עליו.
אני בלחץ נוראי.. מתחננת שהוא יעזור.

והוא לוחץ כל כך שאתחיל לזוז, וכשהעתיד של הטיפול לא ברור לי, ואני כל כך בוכה לו שלא יעזוב..
בסוף הפגישה הוא אמר לי ש"אולי" נוכל להמשיך ולהיפגש ביום ראשון.
וזה הרגיע אותי קצת

אני לא יודעת מה לעשות.
אני ממש בפחד שעעכשיו בלי כדורים המצב יהיה יותר גרוע.. ומנגד, הם בכלל לא עזרו לי.
אני לא שורדת את זה